אשר נשיא יחטא, ערש"י ומהרש"א עה"ת ובהוריות (י'.) יכול גזרה ת"ל אם הכהן המשיח יחטא, מה התם לכשיחטא אף הכא כשיחטא, ובתורה תמימה כתב הא דאשרי הדור שהנשיא שלו מביא קרבן כדי שילמדו ההמון ממנו להביא קרבן, והו"א שמודיע הקב"ה שיהי' כן בהחלט וכמו בפ' מצורע בבית בשורה הוא לכם, ומשני שא"א לומר כן שכ' בכהן משיח "אם" והא דרך בכהן גדול שהוא גדול האומה לכתוב ג"כ בלשון חיוב, ומדכ' ל' תנאי "אם" ש"מ שגם כאן תנאי - ובזהר כ"ד. אשר נשיא יחטא ודאי יחטא והפשט י"ל כמ"ש הר"ם בפי' המשניות אבות פ"א מ"ט ושנא את הרבנות שיתקנאו בו ויחלקו עליו יפסיד אמונתו כמ"ש כיון שנתמנה פרנס על הצבור מלמטה נעשה רשע מלמעלה, ובהגהות הגרי"ב כ' שלא מצא זאת בש"ס, ובבעל הטורים במדבר (א' ז') כ' מסורה הפקד את הלוים, והפקד עליו רשע (תהלים ק"ט ו') ז"ש אין אדם נעשה שוטר מלמטה אא"כ נעשה רשע מלמעלה, וי"ל מקורו בסנהדרין (ק"ג:) כיון שנעשה רש מלמטה נעשה רש מלמעלה, ומפרש רש מלשון ראש, ומצינו ראש בחיסור א', בפ' עקב (י"א י"ב) מרשית השנה, ובאיוב (ח' ח') שאל נא לדור רשון, ובס' תוספת ברכה הביא ג"כ זהר הנ"ל אשר נשיא יחטא ודאי יחטא, וי"ל אשר מלשון אושר מענין טובה וברכה, באשרי (ויצא ל' י"ג). ותומכיה מאושר (משלי ג' י"ח), ואם חיי הנשיא משופע בטובה עלול לחטוא, וכמ"ש בעקב (ח' י"ב) פן תאכל ושבעת, וילך (ל"א כ') ואכל ושבע ודשן ופנה וגו', האזינו (ל"ב ס"ו) וישמן ישורון ויבעט, ועי' ברכות (ל"ב.) וזה הפי' אשר נשיא יחטא שאשרו בודאי יגרום לו לחטוא, אבל גמ' דידן לא ס"ל כזהר, בהוריות (י'.) יכול גזרה ת"ל כו', והפי' י"ל עפמ"ש בע"ז (ד':) לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה רק להורות שתשובה מועיל ע"ש, וזה"פ יכול גזרה שיחטא הנשיא שהוא גדול האומה כדי שילמדו ממנו אנשים שאם יחטאו לא יתייאשו מתשובה ורק יביאו קרבן ונסלח להם: ובס' פתחי שערים בשלח כ' כמו שיש לחלק דבר גוש לחלקים, כן מדת איש, למשל אהבת אב לבנים אם יש לו בן יחיד כל אהבתו אליו, אבל אם יש לו כמה בנים, יחולק אהבתו על כולם, וכן הוא במדת פחד אם יש לו אדון אחד גדול פחדו מאד, אכן מי שיש לו ליפחד מרבים אימתו נחלקת לחלקים רבים, וז"פ אשר נשיא יחטא וגו' אחר שהוא נשיא ואין עליו מושל רק ה' ולאיש כזה חטא אחד לרב יחשב "אשם" כאלו האשים בכל מצות ה', וז"פ ובכן תן פחדך כו' ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך שאנו מתפללים שיתן ה' פחד לבד, ולא יהי' לנו מניעים מפחד בנ"א ואז נעבוד לה' באין מעצור:
שם) בשגגה ואשם, ובהוריות (ה'.) השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וכו', ועי' תוס' שבת (צ"ג:) ד"ה ששגג, שהק' על רש"י דהזיד בכלי חייב חטאת על האוכליןהא כיון דהזיד בכלי לא מקרי שב מידיעתו, ובס' מגיני שלמה תי' דמיירי שלא הי' צריך לאוכלין כ"כ ולא הי' עושה כן במזיד, אבל הכלי הי' צריך לו הרבה ועשה אפי' במזיד ע"ש, מבואר כנ"ל דאף דחזינן דאינו פורש עצמו מחמת חומר עבירה לחוד מ"מ כיון שהאיסור הי' מונע לעשותו מחמת שאין צריך לו כל כך מקרי ג"כ שב מידיעתו, ועי' בזה בדרוש וחדוש פסחים מערכה ה' אות ג' ע"ש, וצ"ע שלא הביא מהוריות (י"א.) דאוכל נבלות לתיאבן ונתחלף לו בשומן חייב חטאת דהוי שב מידיעתו כיון דאלו אשכח היתירא לא אכל איסורא ע"ש, הרי מפורש כמג"ש, ועי' היטב בזה בס' חידושי הרד"ד לזקני הגאבד"ק לאסק ז"ל בפסחים (דף ע"ב:), וע"ע בחמדת ישראל (דף מ"ג: וקמ"ד:) בענין אם במזיד הוי פטור מטעם שבמזיד אינה מלאכה. אם הוי בשוגג שב מידיעתו עש"ה - ובמנ"ח מ' קכ"ז נסתפק הא דאינו שב מידיעתו אין מביא קרבן על שגגתו, אם דוקא מחטאת דיש לימוד ע"ז או גם בשאר קרבנות, ועי' בזה בשו"ת חבלים בנעימים ח"ב סי' קי"ח, ויהי' א"ש מה שהק' הגה"צ מטשעכאנאוו ז"ל בס' בית אברהם בפסחים (ל"א:) האוכל תרומת חמץ בשוגג משלם כו' ופרש"י ששגג בתרומה אפי' הזיד בחמץ, והק' הא אינו שב מידיעתו דהא חשוד לחמור הוי חשוד לקל וחמץ חמור שבכרת ולמה משלם חומש על התרומה, ולהמנ"ח ל"ק דבחומש לא איכפת לן דאינו שב מידיעתו, אך מפורש להיפך במהרש"א פסחים (כ"ט.), וע"ע בחלקת יואב קמא או"ח סי' ט':