וכל מעשר אי' בשם הרה"ק ר"ש מאסטראפאלי ז"ל, דעשרה הרוגי מלכות היו נגד י' שבטים במכירת יוסף, וק' הא הי' רק ט' שבטים ורק דשיתפו להשי"ת עמהם, ור"ע הי' כנגד השכינה, דהי' בן גרים והוא מזרע מלכות, ורק ר"ע דרש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח, דת"ח כמו ה' לכיבוד, וזה פי' כל אשר יעבור (אשר נהרגו) תחת השבט (כנגד ט' שבטים) והעשירי יהי' קודש לה', היינו ר"ע שדרש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח, וז"פ ר"ש דרש כל עשין שבתורה כשהגיע לאת ה"א תירא פירש עד שבא ר"ע, וממילא גם ר"ש יכול לדרוש, (ועי' בפרד"י בראשית דף ל"ט.), ובס' דבש השדה אות ל"ה הביא ג"כ זה שמרומז בפ' "וכל מעשר בקר וצאן", ר"ת "וידעו כולם למה מת עקיבא שהי' רועה בקר וצאן", כי כל אשר יעבור היינו כל ט' שבטים אשר עברו הם הי' כל אחד תחת שבטו, אולם העשירי ר"ע יהי' קודש לה', היינו במקום השכינה, ובליקוטים מהאר"י ז"ל כ' וזה סוד אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד (ברכות ס"א.), פי' בשביל אחד שהיא השכינה שנקראתה בשמה, ועמ"ש בזה בפרד"י שמות (ל"ב.), וע"ע בפרד"י ויחי (דף ש"נ:) ושייך לכאן, ולא רציתי לכפול:
מעשר בהמה, מ"ע לעשר כל בהמות טהורות והיא קודש, ומקריבין אותו דמוחלבו והבשר נאכל לבעלים, ואסורים בגיזה ועבודה, ומחוסר זמן קודם ח' ימים אינו נכנס דיר להתעשר, וגם לקוח והנותן לו במתנה פטור ממעשר בבכורות (נ"ו.) – וע"ס קהלת יעקב אלגזי דאם נתן עדרו במתנה ע"מ להחזיר והחזיר לו, ג"כ פטור ממעשר דהוי כמכר וחזר וקנה ממנו דהוי בכלל לקוח, וכן בהפקיר וחזר וזכה ג"כ פטור וכל אלו שפטורות ממעשר אף ספיקות שלהם פטורים דעשירי ודאי ולא ספק, והפטור ממעשר שנתערב בבהמות כולם פטורים, ובב"מ (ו':) הק' תוס' דליבטל ברובא, דבעלי חיים דלא בטלי רק מדרבנן, והראשונים הקשו דנימא כל דפריש מרובא פריש, ותי' בשטמ"ק דתורה אמרה ודאי ולא ספק ואף רוב ל"מ דרוב מטעם ספק, ופשוט דאף ספק ספיקא ל"מ כמו ספק טומאה ברה"י כיון דתורה מיעטה ספק, ועמנ"ח מ' ש"ס דכל בהמה ספק טרפה רק מחמת רוב א"כ איך מעשרין הא לא אזלי' במעשר בת"ר, אך עי' בשב שמעתתא ש"ב דרובא דליתא קמן אזלי' בת"ר, גם י"ל כיון דהרוב כבר הוחזק ממנו, וכמ"ש בהפלאה סופ"א דכתובות לענין אין הולכין בממון אחה"ר: וכיצד מעשר, כונסין לדיר והעשירי סוקרו בסיקרא ואומר ה"ז מעשר, ואם יצאו ט', והי' נשאר בדיר ולא יצא או מת כולם פטורים, ואם לא יצא מ"מ הוא קודש, והעשירי מקדש אחד לפניה וא' לאחריה לא יותר, כיצד אם קרא לט' י', אף שקרא להי', ג"כ י', מ"מ נתקדש הט' ואינו קרב במזבח אלא נאכל במום, ובקרא לי"א י' הדין כן, אם קרא להי' אף דקרי להי"א י' לא נתקדש הי"א, אך אם עקר שם י' מהי' כגון שקרא להי' ט' ולהי"א י' נתקדש הי"א ג"כ וקרב שלמים ובמנ"ח כ' דעל מעשר א"י הבעלים לשאול, דתרומה וקדשים דע"י דיבורו הוא קדוש מהני שאלה, אבל עשירי ממילא קדוש ל"מ שאלה, אבל בטורי אבן ר"ה (כ"ח:) כ' דמהני שאלה ובמל"מ פ"ו ה"ג מבכורות הביא פלוג' אי כהנים פטורים ממעשר בהמה, ובביצה (כ"ג.) הק' תוס' היאך הי' ראב"ע מעשר בכל שתא והא בחורבן הבית הי' עדיין רך בשנים, ותי' דאפטרופות היה מעשר, ועי' בחכם צבי סי' ל"ג הקשה הא אפטרופוס אינו מעשר ומניח רק לאכול, וראב"ע היה לו ק"כ אלפים עגלים בכל שנה.: וצריך לאשר כל בהמות טהורות ולהביא לירושלים ולאכול שם וחלב ודם קרב במזבח, וכ' בחינוך מ' ש"ס שה' בחר בעם ישראל וחפץ שיהי' כולם עוסקי תורתו, ויודע שבנ"א נמשכים אחר החומר, ואדם נמשך לקבוע דירתו במקום שממונו שם, לכן בהעלות מעשר צאנו שנה שנה במקום שעסק תורה וחכמה שם, והוא ירושלים ששם סנהדרין, וכן מעשר שני נאכל שם ונטע רבעי, וילך שם בעל הממון ללמוד תורה, או ישלח א' מבניו שילמוד שם ויהי' ניזן באותו הפירות, ומתוך כך יהי' בכל בית איש חכם יודע תורה, ותמלא הארץ דעה: