ואף גם זאת וגו' להפר בריתי אתם, כ' בידי משה עפמ"ש תוס' שבת (נ"ה) ד"ה ושמואל, במה דאחז"ל תמה זכות אבות הרי אנו מזכירין עדיין זכות אבות בתפלה, ותי' דאף דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה כמ"ש ולא ישכח את ברית אבותיך (דברים ד' ל"א), וזשה"כ ואף גם זא"ת ר"ת "זכות אבות תמה" בכ"ז לא מאסתם להפר "ברית" דייקא דברית אבות לא תמה, וכ"כ בדברי יאיר, ועי' בעה"ט, ויק"ר פל"ו ו', ירושלמי סנהד' פ"י ה"א, ופיוט מוסף יום ב' ד"ה אפחד, באבות בטחתי ופעלם אכלתי והם היו לי קדם לזכרון, הוא לשמואל דתמה זכות אבות, ובשו"ת זכרון יצחק בח"ת כ' דאף אם אין אדם כדאי להטיב לו מצד מעשיו, עכ"ז בהיותו בין אנשים פחותים ה' מטיב עמו, ונחשב לצדיק נגדם כמ"ש במד', ורש"י פ' וירא (י"ט י"ט) דמשו"ה מנע לוט ללכת לאברהם מסדום, וז"ש אף שאני עושה הפרעניות בעוד היותם בארצם, עכ"ז בארץ העמים נחשב מעשיהם לטוב, ומשו"ה לא מאסתים וכו', ועי' בינה לעתים דרוש י"ט ופרד"י שמות (דף ט'.):
שם) לא מאסתים ולא געלתם לכלותם, עי' בתוס' ברכה דלפי הענין הי' צ"ל לא אמאסם ולא אגעלם בל' עתיד. דמוסב על זמן היותם בגלות והבטחה לעתיד וי"ל דיש ב' מיני מיאוסים, יש שנמאס רק לשעתו ובעבר הזמן והסבה ילך ההרגש הנמאס וזה הדבר הנמאס שוב לאהבה ולתאוה, כמו בחולה התאב כל דבר מאכל וכשיבריא תשוב הכוסף לאכילה, ויש שהדבר נמאס לעולם, וגם כשנזכרים לפניו יעורר גועל נפש כמו בעת שרואים מצורע יגעלו בכל עת שנזכרים ובכתובות (ע"ד:) המקדש ע"מ שאין בה מומין והי' בו מומין ונתרפאה אעפ"כ אינה מקודשת, שיכול לומר כשזוכר המומין נמאסת בעיניו, ובשבת (קמ"ה:) ר' יוחנן הי' רוקק מכותח דבבלאיופרש"י כשזוכר אותו הי' רוקק, וז"ש ואף גם זאת, גם אחרי כעסו עליהם ואחרי התוכחה כולה עם כל זאת לא כל כך מאסתם וגעלתם, עד לכלותם עד עולם, כי אם לזמן ולכן בעבור הזמן אשיב לרחמם ולחוננם - ועפ"ז י"ל באיכה סיים כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד, ולכאו' קיי"ל אין מסיימין בתוכחה, במגילה (ל"א:), והפסוק אומר, אל תעמוד בדבר רע (קהלת ח' ג), (ולכן המנהג לחזור על הפסוק השיבני, אבל זה לא יציל הפלא על מחבר המגילה), אך לפמ"ש אין לשון זה ענין רע כי אם כמו נחמה, כי אף אם מאוס מאסתנו אינו מפני שנמאסים אנו בהחלט בעיניך, כי אם מפני שקצפת עלינו עד מאד, אבל הן קצף לא לעולם יעמוד, וכאשר יעבור תשוב לרחמנו, וכמ"ש לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף (ישעי' נ"ז ט"ז), וכמו שדרשו עה"פ תהלים (צ"ה י"א) אשר נשבעתי באפי, באפי נשבעתי וחוזרני בי (מגילה י'.), וכן כ' לא החזיק אפו ישיב ירחמנו (מיכה ז' י"ט) - ואמנם לבד איכה יש עוד ספרים שסיימו בדבר רע קהלת (י"ד י"ב) אם טוב ואם רע, ישעי' (ס"ו כ"ד) והי' דראון לכל בשר, מלאכי (ג' כ"ד) וברכתי את הארץ חרם ונהגו לשנות אחריהם פסוק הקודם, ולא נתברר למה לא נזהרו בסיום בזה, ואולי חשבו כי זה בכלל מאן דלא קפיד לא קפדינן פסחים (קי"ב.), וסימן לזכור ד' ספרים הם אקי"ם את סוכת דוד "איכה קהלת ישעי' מלאכי", הרחמן הוא יזכור לנו את סכת דוד ב"ב: