אם בחקתי תלכו רש"י עמלים בתורה, אם תעמלו ותעסקו בה יהי' בנקל לכם שמור ממצות ל"ת, דהעוסק בתורה מציל מיצה"ר כמ"ש בסוטה (כ"א.) בעידנא דעסק בה אגונא ומצלא ועי' במלא העומר - ובס' פני מבין כ' ע"פ ירושלמי שבת פ"א ה"ב, הובא בתוס' מו"ק (ט:) ד"ה כאן, דרשב"י לא הפסיק מלימודו אפי' לק"ש דהא שינון והא שינון, ועי' רבינו יונה ברכות פ"א שהביא שרשב"י לא הי' מתפלל אלא משנה לשנה, ור' יהודה מחדש לחדש שלא יבטלו מתורתם עש"ה, נמצא דבמצוה התלוי רק בדיבור ל"צ להפסיק מת"ת דהוי ג"כ שינון, וז"ש אב"ת שתהי' עמלים בתורה אפ"ה את מצותי תשמרו, אמנם באיזה מצוה ועשיתם אותה שצריך לעשות מעשה, ועמ"ש בפרד"י תולדות קצ"ז. - ובמד' מכאן שהקב"ה מתאווה שיקיימו ישראל מצותיו, ע"פ גמ' קידושין (ס"ב.) דצריך שיהי' בתנאי הן קודם ללאו, ובתד"ה בשלומא הק' דהא מצינו בסוטה לאו קודם להן אם לא שטית, ותי' מה שאנו מבקשים הוי הן אף שהוא לאו, ועמ"ש בזה הטו"ז בהקדמתו ליו"ד, ואי' במד' אב"ת קאי על לבישת שעטנז שהוא חק בלי טעם, וז"ש א"ב תלכו, וק' דהא קאי על לאו והוי לאו קודם להן. לזה אמר שה' מתאווה כו' וגם הלאו נקרא הן, ובברכות (ו'.) חשב לעשות מצוה ונאנס כאלו עשאה, ובאבות פ"ה מי"ד הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו, ומכ"ש שחושב וג"כ עושה, וז"ש א"ב תלכו, רק תלכו ולא תקיימו באונס, ומכ"ש אם מצותי תשמרו ועשיתם אותם בפועל, אז שכרכם גדול, ונתנה הארץ יבולה וגו': וראיתי בשו"ת צפנת פענח סי' ו' שהביא פהמ"ש לר"מ, אף דקיי"ל בב"ב (ק'.) דאין הליכה קונה זה רק בדבר חדש, אבל לדבר איזה חלק לזה קנה בהליכה, וכיון שהתורה ירושה רק צריך לברר החלק צריך עמל ויגיעה בגדר הליכה, ועי' סנהד' (צ"ט:) הוא עמל במקום זה והתורה עומלת במקום אחר ע"ש ברש"י, אך י"ל שע"י שעמל במקום אחד קנה לכל התורה אף במקום שלא עמל בו, וכ"ה בירושלמי ב"ב פ"ח ה"ג משכח כולו ר"ל מוצא הכל, כיון דירושה לנו רק צריך יגיעה, וכ"ה בירושלמי חלה פ"א סוף ה"א, ע"ש בסדר הלימוד, ילמדו גמ' ורא"ש ופי' המשניות לר"מ כי הוא מאור עינים ללימוד, ואח"כ יעשו כנדה (ע'.) יבקשו רחמים, וע"ש בסי' ה' הרבה מענין סדר הלימוד - ובס' משנת חכמים בקונ' מעלת המדות (דקכ"ט:) כ' דהוא מלשון סייג, כמו דלמדו חז"ל שניות מן משמרת עשו משמרת למשמרתי, והנה אף דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, מ"מ בסייג וגדר יש, וזה אם תשמרו הסייגים אז ונתתי גשמיכם כו', וכן כ' לשמור כו' לטוב לך, וכן ושמרת את חוקתי כו' למען ייטב לך עש"ה, ועשו"ת הרשב"א ח"ד סי' ל"א שהאריך מפני מה לא נתפרש בתורה מהות השכר והעונש בעוה"ב, אחר שהגמול המצות ועבירות עיקרו בנפש בעולם הנפשות עש"ה, ועי' בפתיחת ים התלמוד על ב"ק אות ו', ובחידושי מהר"ם צבי בדרשות (דף ל"ז:) וס' מגדנות אליעזר (דף ח':) מכל הפרשה - והבעש"ט ז"ל אמר בתענית (כ"ד:) רחב"ד אזל באורחא אתא מיטרא אמר כל העולם בצער פסק מיטרא, וז"פ א"ב תלכו שתהיו כולם צדיקים, אז לא יועיל תפלת הצדיק היחיד נגד המרובים ויהי' הגשם בעתו: ובס' קהלות ישורון הק' דהו"ל אם תלמדו תורה מה ל' בחקתי, והל' עמלים ולא עוסקים בתורה, וי"ל ע"פ תוס' מגילה (ל"א:) ד"ה משה, וב"ב (פ"ח:) ד"ה וקללם, פלוג' דר' נסים ור"י, דר"נ ס"ל הא דמחלקים פ' וילך מנצבים אע"פ שהוא פרשה קטנה, ומחברין מטו"מ משום דבעי שיתמה שנה וקללותי', ור"י סובר דלא קרי קללות רק בחקתי ותבא, ואפ"ל הטעם דר"נ, דבנצבים ג"כ קללות עפמ"ש בכלי יקר על רש"י לפי ששמעו ק' קללות חסר ב', ולא אמר צ"ח, שבאמת הן ק', וב' אינם מפורשין, וכל חלי וכל מכה אשר לא כתובה, והר"מ פוסק בפכ"ה הי"ג ממלוה דעל דבר שאין לו קצבה ערב אין משתעבד, וידוע דישראל יש להם דין ערב ולא ידעו עדיין דין זה, לכן כששמעו ק' קללות חסר ב' שאינם מפורשין הוריקו פניהם מי יוכל לעמוד באלה שאין להם קצבה, מי יודע כמה יכבד עליהן, וז"פ כי יבואו אליך כל הדברים האלה דייקי שאינם מפורשן שאי"ל קצבה, וזה סברות הר"נ דנצבים נמי חשיבו קללות, ותלי' אי ש"מ בה"ע איכא, אי אמרי' כר"נ דלהכי קורין נצבים קודם ר"ה שיתמו שנה וקללותי', והא בסוף נצבים נמי כ' יעודים טובים וחיית ורבית וברכך, אע"כ ש"מ בה"ע נמי איכא, ובמשפטים (כ"א א') פרש"י אמר ה' לא תעלהע"ד אשנה להם פרק א' כו' לכך נאמר תשים, וא"ש אם בחקתי ע"פ הילקוט תהלים בזמן שדין בארץ אין ה' יושב בדין, אמר ה' אתם נטלתם אומנת שלי כי אלקים שופט, אבקש אומנת אחרת ליתן לכם שכר מצות בהאי עלמא ונתתי גשמיכם, ז"פ רש"י שתהי' עמלים ביגיעה דוקא להבינם טעמי הדבר ופירושם:
שם) א"בּ תלכו ונתתי שלום בארץ, הי' לכתוב בתוכחה ונתתי מחלוקת בארץ, אבל הוא מכה אשר לא כתובה בתורה, הי' מחלוקת שאמרו על שוחט שלא בדק הריאה כהוגן, וכשהגיע הדבר להג"ר חיים מוולאזנע ז"ל אמר בדיקת הריאה רק מדרבנן, ומחלוקת אסור מה"ת, ואף שנאמר שהוא מחלוקת לש"ש, אבל איתא שרק מחלוקת ב"ש וב"ה הם יכלו להרשות עצמן שם זה ולא אנשים פשוטים כמו אנו, ועי' ארץ חמדה פ' יתרו דרוש נכון, ובפ' קדושים:
שם) רש"י עמלים בתורה, ולא עוסקים או לומדים, ראיתי עפמ"ש באבות פ"ב מ"ט אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך, רק תלמוד עם זולתך, כי לכך נוצרת, עי' מדרש שמואל וכ' אדם לעמל יולד (איוב ה' ז') ר"ת לעמ"ל ללמוד ע"מ ללמד, ובב"ק (י"ז.) מעשה גדול מלימוד, אבל במלמד לאחרים לימוד גדול ממעשה, ובמד"ר נשא פרשה ט' הא דהקדימו נעשה לנשמע דנעשה הוא כנגד מעשה, ונשמע לימוד ומעשה גדול מלימוד, וז"ש רש"י א"ב תלכו יכול זה קיום מצות כו' ע"כ על לימוד, וק' למה הקדים לימוד למעשה, הרי מעשה גדול כמו שהקדימה תורה נעשה לנשמע, עז"א עמלים בתורה ללמוד על מנת ללמד, ואז לימוד גדול ממעשה ושפיר הקדימו:
שם) אוה"ח אות ל"ד, עוד יתבאר יש היתר לתקון דבק שבין אות לאות בס"ת ולא בתפילין (עי' או"ח סי' ל"ב סי"ח), עשו"ת בית שלמה יו"ד סי' קכ"ח שתמה שהוא נגד הלכה דגרירה מועיל בכל מקום וצ"ע, ובקוי אור כ' דאי' בט"ז סקט"ז דכל שיש תקנה היינו קודם אות שאחרי', אבל לא אח"כ, דאז הוי שלא כסדרן יפסול בתפילין, אבל בס"ת כשר שלא כסדרן, וא"כ בדביקות שבין אות לאות לאחר שנכתב בס"ת כשר ובתפילין פסול, והרבה דינים יש מה שפסול בתפילין וכשר בס"ת מה"ט ע"ש: שם אוה"ח אות ל"ה, ס"ת בדבק מותר שיכול לגרר יאפי' בשבת כו' עי' בקוי אור הביא כן מתוס' חגיגה ב'., ד"ה איזהו, וי"ז. ד"ה יום, ובדף ד'. ד"ה אלא, וארי' רביע עלה, ותוס' פסחים פ'. ד"ה אתה, ותוס' חולין מ'. ד"ה חייב, ומפורש בעירובין (ע"ח:) אריה רביע עלי', ורא"ש תענית סי' מ"ו וכשיעבור הזמן יבדיל וכו', ורא"ש סוף מו"ק שיש לחלק בין גברא ב"ח ויומא רק גרים כו', ועתו"ס שבת (י"ב:) ד"ה ר"נ, ורשב"א יבמות (קי"ד.) גבי מערבין לגדול ביה"כ, ותוס' זבחים (צ"ה.) ד"ה מכניסו, ומנחות (נ"א.) ד"ה אפי', ועי' כריתות' (ז':) שלא יצאה לשעה שהיא ראוי לקרבן וכו', הרי דלב"ה אין חילוק אם בעצם כמו לילה דלאו זמן קרבן דהוי כטומאה אריכתא, כפרש"י שם לב"ש דכ' ביום צוותו וכתוך מלאת דמי, או משום שבת דרק יומא קגרים ולב"ש י"ל להיפך, ופלוגתי' בהכי. ועפרד"י תצוה (דף רצ"ב:) ומלואים ח"ב דף ת"ב: מ"ש בזה: