רש"י ויודע משה שבמיתה ומקלל לא ידע. באור יקרות הק' היאך תלי' הך ויודע כו' בהא דשניהם הי' בפרק א'. וי"ל דברש"י תשא (ל' ט"ז) דאיך אפשר דהי' ב' מנינים שווים מה שהי' א' ממחרת יו"כ וב' בר"ח אייר, ותי' לר"א דמתשרי מנינן והי' הכל בשנה א'. וק' דחזינן דל"ה ב' מנינים בזמן א' דאי' מקושש חילל שבת, וגבימגדף פרש"י כאן (בפ"י) ויצא מפרשתו שלמעלה יצא משל לחה"פ. ומצות לחה"פ הי' בר"ח ניסן אחר הקמת משכן בשנה ב', וא"כ ל"ה בזמן א' דמקושש הי' בשנה א'. דהא שבת במרה ניתנה קודם מ"ת. ומקלל בניסן שנה ב'. אך י"ל דמיתתן בפרק א' הי' ומיתת מקושש הי' ג"כ בר"ח ניסן, לפ"ז ק' איך הי' מנינם שווים דבמנין א' ממחרת יה"כ הי' מקושש במנין ובניסן נהרג, ובר"ח אייר הי' חסר אדם א'. בשלמא על מקלל ל"ק די"ל דהי' איש מצרי ובמנין כ' לבית משפחותם לבית אבותם. ול"ה כלל במנין אבל על מקושש ק'. ואי"ל דהי' במנין א' פחות מבן כ' או יותר מס' ול"ה במנין. ז"א דמקושש זה צלפחד ובנותיו הי' נוטלים חלק בארץ. ולא נתחלק הארץ רק לבני כ' עד ס'. א"כ בודאי הי' כמנין ראשון. לזה תי' רש"י דיודע משה דמקושש במיתה. ואי' בגמ' טעם דהי' במנין רק אותן שהי' בני כ' עד ס' דיליף מעלה מעלה מערכין ואי' בערכין (ו'.) במשנה דיוצא להרוג לא נידר ונערך. דדוקא נגמר דינו להרוג. וא"כ בשקלים נמי כיון דיליף מערכין ודאי אותן שיצאו להרוג ל"ה נמנין. פרש"י שפיר ויודע שמקושש במיתה ותיכף בשבת שע"י שחילל ול"ה כלל במנין הראשון:
שם) בשו"ת חדות יעקב מ"ת סי' צ"ד הביא מאא"ז הגאבד"ק פיעטרקוב ז"ל קושי'. בסה"מ לר"מ שתרי"ג מצות כולן נאמרו מסיני והק' רמב"ן הא מקושש בשעת מעשה נאמרה, וכ' במגלת אסתר בשרש א' דבסנהדרין (ע"ח:) יודע משה שמקושש במיתה כו' וידע מסיני. והק' מה יתרץ על מקלל שלא הי' יודע שהוא במיתה כלל א"כ לא נאמר מסיני. והוא תמוה עצומה. ונלע"ד דסמ"ג בלאווין מ'. הקשה למה לא יליף משה ק"ו ממקלל אביו דבסקילה ותי' דאין עונשין מה"ד. וק' לרמב"ם פ"ב ה"א ממ"א דהיכי דאיכא לאו או עשה עונשין מה"ד ע"ש בהה"מ, ומגדף איתא בלאו, ונראה דס"ל להר"מ כתוס' סנהד' (ס"ו.) ד"ה גמר קידש מחול, דאי מק"ו איכא, למיפרך מה לב"ו שהם דואגים ומתביישים. וא"ש קו' סמ"ג. ולכאו"ק על תו"כ מב"ק (כ"ה.) ק"ו לשכינה י"ד יום ולתוס' מה ק"ו מבו"ד לשכינה וצ"ל שם שאני דהשכינה אומרת כן ומקפדת איכא ק"ו. ורק אנו מעצמינו אין לנו לדרוש ק"ו מבו"ד לשכינה, ולפ"ז ברגע שנאמר למשה הוצא המקלל חזינן ששכינה מקפדת. אז אפי' ל"ה מפורש הי' נידן בסקילה מק"ו וכיון דאיכא לאו עמה"ד והוי מפורש ושפיר גם זה מסיני דק"ו מי"ג מדות:
שם) לפרוש להם עי' דעת זקנים שהק' על מגדף ומקושש לר"י, דאינו נהרג עד שיודיע באיזה מיתה נהרג וכאן לא ידעו באיזה מיתה. ובדברי שאול תמה דנעלם מהם ש"ס סנהד' (פ:) דר"י סובר מקושש הוראות שעה הי'. וכן בדף (ע"ח:) דלרבנן מגדף הוראות שעה הי' וא"כ גם לר"י ל"ק וצ"ע. ועי' פרד"י ויקהל (שנ"ט.). ושער בת רבים: