1
פסח לה' עי' אוה"ח, ובהגדה ריח דודאים לזקני הגאבד"ק לאסק ז"ל, פסח הי' ערב ומועיל. ברש"י תולדות (כ"ז י"ט) טעם הגדי כצבי. וצלי אש כדרך שמלכים אוכלים. עי' חולין (קל"ב:). ויפה לבריאות מכל בשר, וכ' על מצות ומרורים יאכלוהו. לא למלאות התאוה רק אכילת קדשים. ומצה קשה לעיכול כמ"ש חכמי הרפואה והוא היפך המועיל. ומרור היפך הערב ע"ש בדברים נכונים – ובפסחים (ל'.) חמץ במשהו. וכ' ראשונים ריש פסחים הטעם שהוא בכרת ולא בדילי מיני'. וכ' מפו' שרמז שבין חמץ למצה רק משהו דבין ח' "חמץ" ובין ה' "מצה" רק משהו. והוא כחוט השערה דיצה"ר נדמה כחוט השערה (סוכה נ"ב.) ויש ביניהם ג'. כי ה' מספרו חמשה וח' מספרו שמונה. וזה קנאה תאוה וכבוד. דאית בהו כרת דמוציאין מן העולם: