מום בו רש"י מת"כ עבר מומו כשר, ובשפתי צדיק אות י"ג למ"ד בעלי חיים נדחין מובן ההו"א, אבל למ"ד בע"ח אין נדחין למה צריך הכתוב ע"ש, ואדמו"ר מגור שליט"א כתב לא נמצא שיהי' בע"ח נדחין רק בקרבנות לא באנשים, והרי למ"ד דיחוי מעיקרא הוי דיחוי, כל כהן שהי' בקטנותו נדחה יהי' דחוי מאין יהי' לנו כהנים עכלה"ק, ובהגהותמהגרי"מ בידרמאן שליט"א כ' ג"כ דלא נמצא דיחוי באנשים, וכ"מ בזבחים (י"ב:) דוקא בהפריש קרבן והמיר או שנשחטה חשוב דיחוי ולא קודם הפרשת קרבן, אבל בספרי אגדה מצינו שהקשו איך מועיל תשובה למ"ד בע"ח נדחין, ומכהן בקטנותו אין ראי' דהוי כמחוסר זמן. שאין מחוסר מעשה בגופו כתוס' יומא (ס"ד.) ד"ה התם: ובתוס' ברכה הביא, מום נקרא בגוף או באבר, ויש גם חסרון רוחני שוטה ושיכור, בכורות (מ"ה: ובמגילה כ"ט.) האי מאן דיהיר בע"מ הוא, ובקידושין (ע':) כל הפוסל במומו פוסל, ובב"מ (נ"ט:) מום שבך אל תאמר לחברך, ויבמות (ע"ו:) ממזר מום-זר, ופסחים (קי"ב.) אל תעש מום בעצמך, ובפ' האזינו (ל"ב ה') שחת לו לא בנים מומם, ומוסב על חסרונות מוסריות: