מקלל עי' מנ"ח מ' ר"ס בזה הרבה, ובמנ"ח אות י"א הא דבעי עושה מעשה עמך, וכל שעבר אפי' עבירה דרבנן בכלל אינו עושה מעשה עמך, ועמ"ש בשו"ת משיב שלום סי' י"ד, ועמ"ש בפרד"י משפטים (דף ר"ה:) בענין מקלל לאחר מיתה, ועשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ס"ח, ובאשתו כגופו ע"ש במשפטים (ר"ו.), ובאוה"ח כאן עי' בתולדות אוה"ח מהכל"ח ז"ל אות י"ט, ובחמדת ישראל (דף מ' ע"ד), ובפרד"י תשא (שמ"ג:) עש"ה:
שם) דמיו בו בס' חסידים סי' רל"ב הביא מעשה בא' שהלך למדה"י עם עבדו, ואשתו הי' מעוברת, ומת האדון, והלך העבד והחזיק בנכסיו ואמר אני בנו, כשגדל הבן הלך לתבוע נכסיו שהחזיק העבד, והלך למלך וסיפר הכל ושלח אחר ר' סעדיה לדון דין זה, וצוה ר' סעדי' להקיז דם הבן בספל א', ודם העבד בספל ב' ולקח עצם של המת והניח בספל העבד ולא נבלע הדם, ואח"כ שם העצם בספל הבן ונבלע הדם, כי הוא גוף אחד ונתנו הרכוש להבן ע"ש, ובפי' אזולאי הביא שאירע זה בימי שלמה המלך, ועי' מטה משה סי' תשס"ד, ובס' אליהו רבה סי' תקס"ח העיר על זה מב"ב (נ"ח.), ועי' מעבר יבק חלק שפתי רננות מאמר ג' פכ"ד זה משפט שלמה המלך. וע"ע בהגהות רש"ש ב"ב (נ"ח), ועי' תולדות אפרים קדושים וזה הפשט דמיו בו, ומהראוי שלא יקל בו, וערש"י ראה (י"ג ז') כנפשך זה אביך: