1
חסד ערש"י חרפה, ורמב"ן הק' כי איך תיבה יהי' ב' פירושים סותרים, חסד הוא כבוד גדול ויפרש ג"כ חרפה, ובאמת אינה טענה שהוא כבוד למי שעושה חסד, אבל למי שנוטל החסד לו חרפה, שהוא עני ונוטל מתנות חנם, ועי' בהכתב והקבלה, ופרשת דרכים דרוש א', ומיני תרגומא, וערך חיים (דף מ"ד.) - ובס' באור ומדרש תורה לר' בענדיט מלאסק ז"ל, ראי' לשון הסכמה כמו בכתובות (ק"ח:) רואה אני את דברי אדמון, וערוה לשון מים וחסרון, והשי"ת רוצה שיזדווגו רחוקים ויוכיחו זה את זה וגם יוכיחו הילדים ויחנכו אותם לטוב, אבל אם אח ואחות הקרובים בטבע ומחפים בטבע זה אל זה, כי אהבה מקלקלת השורה, שניהם מסכימים ומחפים זה על זה, ופשתה הרעה בהם ובילדיהם, ולפיכך חסד הבורא שיכרתו שניהם ערירים בלא ולד ולא יתרבו רשעים בישראל: