כיסוי דם החינוך מ' קפ"ז כ' הטעם שנפש תלוי' בדם וראוי לכסות הנפש טרם נאכל הבשר, כי אכזריות לאכול בשר והנפש נשפך לפנינו, ובבהמה ניתן לקרבן לכפר על נפשותינו, עוד כ' בס' כנסת ישראל די"ל רק לחיה ועוף דניזונים מגזל רבים יעשה לצורך רבים לזבל הארץ, כיומא פ"ה מ"ו ויוצאין באמת המים למכור לגננים ועי' ס' יראים סי' קל"ט, וברשב"ם וכלי יקר כ' טעם דשמא יאכל הדם, אבל אחר כיסוי לא יהי' ראוי לאכילה, ויהי' מזה ראי' שמצינו מצות ואזהרות שנאמרו בתורה, מפאת סיג ומחשש שלא יבא לידי תקלה, ועמש"ל בפ' צו (דף פ"ב:) ובס' פתח הדעת בהסכמות הכל"ח, על יו"ד ה' מליחה, ועי' כריתות (ד':) כיון דנתכסה הדם שוב נחשב אינו ראוי לאכילה והאוכלו הוי כעפרא בעלמא ע"ש, ברש"י, ולכאורה טעם זה שייך גם בבהמה, אך לפמ"ש בגמ' ות"כ צו טעם דחלב. חיה מותר, דאינה קריבה למזבח, ועתו"ס חולין (צ"ב:) ד"ה אמר, ועיקר איסור דם מבואר בפסוק הקודם דהוא משום דהוקדש להקרבה ומזבח, ולכן כיון דחיה ועוף בכלל אין קריבין למזבח, (זולת תורים ובני יונה מין מצוי) יש בהם חשש שיבואו לאכול דמים, וכמו חלב חיה, ולכן הוצרכו לכסות להרחיק מחשש זה, משא"כ דם בהמה דכ' למעלה כי הנפש הבשר בדם הוא ואני נתתי לכם על המזבח לכפר ע"כ אמרתי לבנ"י כל נפש מכם ל"ת דם, א"כ בלא"ה אין חשש שמא יאכלו דבדילי מיני' (עי' גיטין נ"ג: וחולין קט"ז:) ול"צ לכסות מחשש כילה, (ועי' לקח טוב בהוספות לכלל ח' ותורה תמימה אות נ"ג) - ואין להקשות לרשב"ם וכל"י מחולין (פ"ט.) אי מכסין בעפר עיר הנידחת ולהנ"ל גם בזה העפר ימנע מאכול דם, ואולי זה תי' הש"ס כל כמה דמכתת מעלי לה לכסוי, ובחולין (פ"ח.) פלוג' ר"י ורבנן אי צריך לכסות כל הדם י"ל פלוגתיי', אי הטעם כנ"ל, ועי' בזה בס' מאה שערים שער ל"ט - ובמנ"ח כ' אם בישל הדם או מלחו כיון דיצא מתורת דם פטור מלכסות ע"ש, ועי' משבצות סי' ק' סק"א ד"ה והנה וז"ל כל שנשאר מראה אדמומית חייב בכיסוי, אלמא מדרבנן עכ"פ חזותא מילתא עש"ה - ועט"ז או"ח סי' תצ"ח סקט"ו אי מותר לכסות בעפר חם, ובמנ"ח כ' דיבשל הדם כ"ק ונתבטל מתורת דם, ועי' חוו"ד סי' ק"ה סק"כ - ובמטה אפרים סי' תר"ה ס"ח נהגו השוחטים כשיבואו לאיש נכבד מכבדים אותו במצות כיסוי אחר שחיטת הכפרות ומברך, ובתבו"ש סי' כ"ח סקי"ד מפקפק בזה דבחולין (פ"ז.) ושפך וכיסה מי ששפך יכסה, והעלה דרק אינו רשאי לכסות ע"י אחר בדרך שליחות אבל בדרך כיבוד שרי, ובכרו"פ שם הכריע להיפך דבשליחות רשאי דשליח של אדם כמותו, ונחשב כאלו השוחט בעצמו כיסה ובכיבוד אסור וכ"כ בבינת אדם שם, וע"מ שכתבתי בזה הרבה בפרד"י פ' לך (ק"ג. ושמות ל"ו.):