להבדיל בשבועות (י"ח:) הפורש מאשתו סמוך לוסתה הווין לו בנים זכרים דכ' להבדיל וסמך אשה כי תזריע וילדה זכר, וי"ל דבנובי"ק יו"ד סי' נ"ה חידש דאף אי וסתות לאו דאו', דלא חיישינן לשמא ראתה, אבל לשמא תראה חיישי' מה"ת, וי"ל עוד טעם דמחויב לפרוש מה"ת לפמ"ש בריב"ש סי' קצ"ב, בכ"מ דכ' והבדלתם ולהבדיל לא אזלינן בתר רוב ע"ש, ורובא וחזקה רובא עדיף, א"כ מכ"ש דל"א בתר חזקה, ולפמ"ש חז"ל דלהבדיל קאי על פרישה סמוך לוסת דע"ז נאמר בין הטמא ובין הטהור דבעינן הבדלה, א"כ לא אזלי' בתר חזקת טהרה ולא בתר חזקת אורח בזמנו בא וצריכין להפריש עונה כמוך לוסת מה"ת, ובזה י"ל דזה שכרו שיהי' לו זכרים, דבדרך הטבע אמרו החוקרים דנקבות רובן בעולם יותר מזכרים, א"כ הפורש ולא סמך על רובא וחזקה, משלם לו ה' מדה כנגד מדה שיהי' לו זכרים דזה ג"כ אינו מן הרוב, עי' בזה במהר"ם שיק על מצות מצוה ר"ח, (ולכאו' מתנגד לזה הא דיבמות (קי"ט.) כל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, (ובדף ס"ז.) וברש"י ד"ה כולן וצ"ע): עוד אי' דכאן מרומז מ"ש ביומא (פ"ב.) מעוברת שהריחה מאכל ביו"כ לוחשין לה, יו"כ היום, ומעשה הי' באשה שהריחה מאכל ולחשו לה ונפסק התאוה והולידה ר' יוחנן, ופ"א לחשוולא נפסק התאוה והולידה רשע, וז"ש להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ר"ל אם תרצה לידע מה יהי' העובר, סימן יהי' לך בין חיה הנאכלת ר"ל מעוברת שנקראת חיה כ"כ הגר"א, לפ"ז א"ש קו' המפו' למה בתחילה מקדים הטמא, והי' לו לסיים הנאכלת בדבר טוב כפסחים (ג':) ולהנ"ל א"ש דמסיים בדבר טוב על מעוברת שלא תאכל והוא צדיקת - ובקול אלי' על יומא כ', בהא ולא אילחשא קרי עלי' זורו רשעים מרחם, י"ל כוונתו על סיפא דקרא (תהלים נ"ח ד' ו') אשר לא ישמע לקול "מלחשים" - ובס' מקרא מפורש כ' הנאכלת חל' עיכול דאכילת טהורים נתעכלים למעלת דבר קדושה, וטמאים להיפך מהפך האוכל לטמא, וזה החי' הנאכלת כמו והסנה אינני אוכל:
שם) רש"י בין צבי וכו', עי' מהר"ם שיף חולין (מ"ב.) בזה, ועי' חתם סופר על סוגיות (דף מ"ז.) בדרך פלפול:
שם) שחט חציו של קנה לרובו, ר"ר בונם ז"ל אמר מחציו עד רובו החילוק רק משהו, מטהרה לטומאה רק קפיצה אחת מג"ע לגיהנם:
שם) בין חמור לפרה כו', ע' מהרש"א שבועות (י"ח:), ובפענח רזא להבדיל מתחיל בל' ומסיים בל' להורות על ביטול ס', וכן "כלי" עולה ס' שמשערין הכלי אם יש בו ס' - לשון הבדלה בעצם על דברים השווים ונבדלים בהבדל דק ולא יפול על דברים נפרדים בהחלט, ויש הבדל בין "להבדיל" ובין "להורות" שהבדלה הוא מצד החושים והוראה הוא עיונת, תוה"מ סי' קנ"ב ואילת השחר סי' ת"ע: ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ע"ג ובמיוחסת לרמב"ן סי' קע"ה במ"ש רש"י בין פרה לחמור כו' בין שנולד בה סימני טרפה פסולה, ואמרתם שהרבה פי' שמעתם ולא נתיישב בעיניכם א' מהם, תשובה, אני א"י אלא פי' א' והוא ברור, וז"ש רש"י שנוי' בת"כ להבדיל בין טמא וטהור ובין פרה וחמור א"צ שמפורשין ועומדין הן, אלא להבדיל בין טמאה לך לטהור לך בין שנשחט חציו לרובו וכמה בין חציו לרובו כחוט השערה, כלו' של"א תורה כאן להבדיל בין פרה לחמור אלא במינין הטהורין ממש דבר הכ' להבדיל ביניהם לפי המקרה שיארע להם, בין שנשחט חציו של סימן לרובו, דחציו טמאה לך, ויותר טהורה, ואח"כ חזר ופי' במ"ש, בין החיה הנאכלת וכו' שגם הוא לא במינים המותרין ואיסורין קאמר שאף הן מפורשין ועומדין אלא להבדיל ביניהם לפי המקרה שיארע להם, ומה הן המקרים, מקרי הטריפות שיש מהן מותרין ויש איסורין כיצד ניקב קרום של מוח העליון ולא התחתון כשרה, לפי שעדיין חי, ויש טרפות שאנו רואין שמתו מחמתן ואפ"ה כשרה כמ"ש בכוליא והא קא חזינא דמחי' בכוליא וקטלי, גמירי דאי בדרו להו סמא חיי (בחולין נ"ד.), זה פי' ואין בו ספק: ולדעת תדר"י דטרפה חיה אלא שי"ח טרפות הלמ"מ כ"ש דמפרשו שפיר, וה"ק רחמנא להבדיל בין החי' הנאכלת, ובין שחי כמוהו ואינה נאכלת - ואני רואה שספק לכם בזה מפני שאמר בין שנולדה בו סימנים של טרפה כשרה, והק' בעיניכם אם טרפה לא כשרה ואם כשרה לא טרפה, ואינו ענין שתהי' צריכין לעמוד עלי', של"א שתהי' טרפה ממש אלא שנולדו בה סימנים שאנו צריכין לעיין עליהם אם תטרף בהם, גדולה מזו אמרו רבא שרי טרפה (חולין מ"ד:) וזבן מינה, ואם טרפה הי' איך התירה, אלא ה"ק רבא שרי טרפה שהי' מסופקת בטריפות, ובלשון אחר מפורש ביותר הוא שנינו בר"פ א"ט למ"ד טרפה חיה מנ"ל, כלומר הטריפות האסורות מנ"ל נפקא לי' מדר' ישמעאל, דתדב"י בין החי' הנאכלת ובין החי' אשר לא תאכל אלא י"ח טריפות שנאמרו למשה מסיני, אע"פ שאלו ואלו כשרות, ויש הבדל ביניהם אלו לאיסור ואלו להיתר כמו שנצטוה מ"ר בסיני מפורש ודבר ברור הוא עכ"ל ובשיירי כנה"ג או"ח (דק"ג:) האריך בזה ע"ש, ולעיין בטור יו"ד סי' ע"ט מ"ש בכאן ולהבדיל ובב"י שם ובטו"ז סי' ע"ז סק"ה, ובמשבצות ר"ס ע"ט ע"ש היטב: ובענין זה יש לי קושיא נפלאה, בחולין (י"א:) פריך בגמ' ור"מ דחייש למיעוטא איך אכל בשרא שמא במקום נקב שחט, אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר, ושם כ"ז. השוחט א' בעוף וב' בבהמה שחיטתו כשרה, ופריך השוחט בדיעבד אין לכתחילה לא, ב' בבהמה לכתחילה לא עד כמה לישחט וליזל וכו', וקשה דלא יהי' רשאי לשחוט כל הב' סימנים רק רובם, והמיעוט הנשאר יבדק אם יש נקב, וסתם משנה ר' מאיר (גיטין ד'., עירובין צ"ו., וסנהד' פ"ו.), דבאמת חיישי' למיעוטא שניקב ורק דלא אפשר, ובכה"ג אף ששחט רוב יוצרך לבדוק השאר ומאי פריך עד כמה לישחוט, דלר"מ הי' צ"ל דאינו רשאי לשחוט רק רוב, ומצאתי לפמ"ג יו"ד סי' ל"גבשפ"ד סק"ה הערה קצת בזה, והקשה דיהי' בודק הושט לאחר שחיטת כל הסימן הושט, יהי' בודקין שלא במקום שחיטה אם ניקב דהוי נבלה ע"ש, אבל קושייתי שלא יהי' רשאי לשחוט יותר מהכשר שחיטה, היינו יותר מרוב לר"מ, שהצריך באמת בדיקה כל ח"י טריפות, ורק במקום שחיטה משום דלא אפשר, וכיון דסגי ברוב אפשר נמי במקום שחיטה, וקו' הפמ"ג לדידן דלא בדקינן כלל הושט, אמאי הא נקיבת הושט נבלה וסמוך מיעוטא לחזקה, ולא הקשה שלא יהי' רשאי לשחוט יותר מרוב, רק הקשה שיהי' בודקין שלא במקום שחיטה, והקשתי לכמה גדולים ואין מענה וצע"ג: ובתוס' שם (פ"ח:) ד"ה אתא, הקשה אי ושט יש לו בדיקה מבחוץ מה פריך ור"מ האיך אכל בשרא דילמא במקום נקב שחט, ונימא דהי' אכל ע"י בדיקה, ותי' שיש שום חולי שאדום כמו דריסה ואין לו בדיקה מבחוץ עכ"ל, והק' אא"ז המהרש"א דלמ"ל לתוס' לומר שיש שום חולי כמו דריסה יאמרו בפשיטות שחיישינן שדרסה ועל זה לא מהני בדיקה, ונ"ל דרובא דתלי' במעשה לא אמרינן, בבכורות (כ'.) ועוד, וא"כ מכל שכן שי"ל במיעוט התלי' במעשה, אף לר"מ דאזיל בתר מיעוט, מ"מ אם המיעוט תלי' במעשה, ורוב אינו תלוי במעשה מודה דאזלינן בתר רוב, ושפיר דייק תוס' שיש שום חולי שיאדים כמו דריסה, דמחשש דריסה לא חייש ר"מ, דהוי מיעוט תלי' במעשה, אך חשש חולי דהוי מאליו שפיר חייש למיעוטא, וזה ברור בעזה"י: