בת היענה, היענה תניח ביצים בחול ובעומק האדמה, ותניח אצל הבנים שטומנת בארץ ביצה, אחת מוזרת למעלה ובאותה ביצה ילדו תולעים, ובזה תכין מאכל לאפרוחיה שילדו, ויותר מזה אין טורחת בגידול הבנים כי גם אחר שנולדו האפרוחים הקשה לבה כאלו בניה לא לה ותתאכזר ותקשה לבה מבניה כמ"ש בת עמי לאכזר כיענים במדבר כי השה אליה חכמה ולא חלק לה בבינה (איוב ל"ט ט"ז) כשמירת הבצים ואפרוחים כיתר העופות, עי' בפי' מלב"ם שם ואיכה (ד' ג'): ובחולין (ס"ד:) מנין לביצת טרפה שאסורה שנ' ואת בת היענה וכי בת יש ליענה אלא זו ביצת טמאה, ובהערות הגרצ"ה שם הק' לפמ"ש מפורשי תורה, דלהכי נקט בת היענה לפי שיענה עצמה אשר אוכלת אבנים ובשרה קשה כברזל אינה ראויה לאכילה אבל כשהיא קטנה בשרה רך, ואיך יפרנסו קו' גמ' וצ"ע וע"ע תיבת גמא, ותמוה דקושייתו ותירוצו הם בתוס' חילין ס"ד ורא"ש בכורות ו', וצ"ע - ובס' הברית ח"א פ"ה מאמר י"ד, מין היענה יאכלו חציר ודשא ותבלע עצמות וברזל מתכות וזכוכית בשבת (קכ"ח.) שברי זכוכית מאכל לנעמית ופרש"י יענה, וכן אי' במד"ר נח כי נח הכניס עמו זכוכית לנעמית, וכ' א"ע משפטים (כ"ג י"ט)שבאפריקא והודו ששם נמצא מין יענה. כשנעשית גדולה א"א לאכול בשרה כי הוא יבש כעץ וקשה כברזל, וא"א להתרכך אפי' ע"י בישול, רק הנקבה הקטנה של ימים מועטים בשרה רך עדיין ואפשר לאכילה, לכן על יענה הגדולה לא הצריך להזהיר רק על ילדה, וכן פי' בפע"ר ובעה"ת ראה (י"ד ט"ו) ומדרש תלפיות: והראב"ע כ' כאן שהוא מין שלא ימצאו זכרים כמו הארנבת, וכ"כ במד' תלפיות (דף ע"ב.) דארנבת לא נמצא במינה זכר, ר"ל זכר מוחלט כי חודש א' יתגדל בו אבר זכרות ונסגר לחודש אחד להיפך, אך כ' המפו' שאינה אמת שידוע שיש זכר ונקבה, ועי' בשער בת רבים בזה, וראב"ע עצמו בפ' משפטים שם כ' שהבת של יענה כשהיא קטנה יש בה מעט ליחה, ולא כן הזכר, הרי שכ' בעצמו שיש זכרות ביענה, ולשון בן ובת להוראות הקטנות כמו בני יונה חולין (כ"ב.), וב"ב (ק"ז:) חרוץ ובן חרוץ. וכתובות (ה'.) שמא ישחוט בן עוף וכ' תוס' שדרך בנ"א לשחוט הרכין וקטנים, ובכלים פכ"ט מ"ז יד בן הפטיש וכ' רע"ב דקטן נקרא בן פטיש ועי' בס' הדרוש ועיון: וראיתי בפי' יעב"ץ על מעמדות יום א, על משנה כלים פי"ז מי"ד בחמישי אין טומאה חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה, וכ' שמעתי היהודים בארצות תוגרמא תולין ביצת הנעמית בבית הכנסת כדי לעורר אדם על הכוונה ולא יביט הנה והנה, כי כח היענה מחממת ביצתה בראייתה ומוציאה בדרך זו אפרוחיה, מכאן נראה מה חוש הראות פועל עם עוצם ההבטה והסתכלות וזה ענין נאות לתפלה עכ"ל, ובפ' בלק (כ"ד ב') שוכן לשבטיו פי' הטיל בו עינו הרעה, (ועי' ב"מ ק"ז: הפליגו בענין ע"ה, ובתוספת ברכה הביא דבבית המדעים חקרו אם אפשר עין הרעה לעשות פעולה ממששית בהבטה עמוקה, ולקחו איש אחד המחויב מיתה והרעיבו אותו ג' ימים רצופים ואח"כ הניחו לנגד עיניו ככר לחם באופן שיוכל לראותו ולא להשיגו, וכראותו הככר שלח בו חצי עיניו בהבטה עמוקה, כי מרוב צערו ורעבונו עד כי נלאה נשוא צערו ותאחזנו בולמוס, ואח"כ חתכו הככר ומצאו כי מלא רעלים וארסיים חזקים, ויחלטו החכמים כי זה פרי ההבטה העמוקה של האיש, הגיע לתוכו חצי ארסו ויש בכח ארסי בעין כמו שיש כח העלעקטרי ומגנטי והיפנוטוזמי ע"ש, ועי' פרד"י ויצא דף רכ"ח:):