מראתו בנצתה, בזבחים (ס"ה.) מראתה זה זפק, שורש ראה לכלוך וטנוף, לראוה בך (יחזקאל כ"ח י"ז), וכן מוראה ונגאלה (צפניה ג' א') ושמתיך כראי (נחום ג' ו') ובלשון חז"ל גרף של רעי, (חלוף א' לע' ממוצא אהח"ע), ובגמ' אי' אי קורקבן בכלל בני מעים, וקיי"ל דאינו בכלל מעים, ובתורה תמימה הק' על הש"ך וט"ז יו"ד ר"ס ע"ה אי קורקבן בכלל בני מעים, ולא הביאו גמ' כאן, ובשבת (קנ"ב.) קורקבן שאינו טוחן, ופרש"י שאין בני מעים טומנין אכילתו, הרי דכלל קורקבן בשם בני מעים, אך התם באדם מיירי ואין לו קורקבן והוא שם מושאל מעוף ולכן פרש"י ב"מ. ובערוך קורקבן הביא שהוא קראפ כמו בזפק, וזה אינו כי זפק וקורקבן שני אברים הם, וקורקבן בעוף במקום קיבה בבהמה ששם טוחן המאכל ונקרא פיפיג, וזפק הוא המתחבר לושט. והר"ר ישעי' ביעזינסקי מראדום כתב לי דעירב כאן ל' זכר ול' נקבה, לכאורה הוי מן הדברים שמשתמשים בב' לשונות ברש"י בראשית (ל"ב ט'), אמנם אינו כן דעוף ל' זכר, וכ' והקריבהו ראשו דמו, וגם כאן מראתו, אך המראה הזפק ל' נקבה, ועלה קאמר בל' נקבה בנצתה של המראה והשליך אותה, ואף דעולה רק מזכרים אמנם בעוף אמרי' אין תמות וזכרות בעוף, וגם נקבות כשרות והם בבחינת זכר לכן כל הפרשה בל"ז חוץ מן המראה דהיא פחיתותה ונקרא בל"נ: