הקדמת העורכים
הדרשות שבספר זה נאמרו על ידי הרב שג"ר זצ"ל בישיבת הכותל שבתוככי העיר העתיקה בירושלים בשנת תשמ"ב. באותה שנה כיהן הרב כראש הישיבה במקומו של הרב ח"י הדרי שליט"א. במהלך השנה נשא הרב דרשות בפני כל תלמידי הישיבה אחת לשבועיים. עשרים ושתיים הדרשות שנישאו במסגרת זו נכללות בחיבור שלפנינו.
עניינן של הדרשות תואם את סדר השנה הישיבתי: דרשות לזמן-אלול, העוסקות בתשובה ובענייני הימים הנוראים, דרשות לזמן-חורף, העוסקות בעניינים מספר בראשית ומספר שמות וכן בחנוכה ופורים, ודרשות לזמן-קיץ.
שנת תשמ"ב היתה שנה מלאת אירועים ותהפוכות, הבאים לידי ביטוי בכמה מן הדרשות. סמוך לפסח הסתיימה הנסיגה מסיני והעיר ימית פונתה בצל הפגנות סוערות. עד לסיום הנסיגה ירדו רבים מתלמידי הציונות הדתית לחבל ימית ונטלו חלק פעיל במאבק נגדה. מעט אחרי חג שבועות באותה שנה פרצה מלחמת שלום הגליל. רבים מתלמידי הישיבה לחמו בלבנון במסגרת שירותם הסדיר או גויסו לשירות מילואים בלבנון, ושניים מתלמידי הישיבה נפלו במהלך הקרבות. כמה מן הדרשות מובנות דווקא על רקע אירועים אלה.
הדרשות נאמרו בפני קהל רב - תלמידי הישיבה, תלמידים מישיבות אחרות ואנשים רבים שנהגו לבוא לשיחות אלה. זו אחת הפעמים הראשונות שבהן נשא הרב דברים בפני ציבור רחב, ולאו דווקא בפני תלמידי שיעורו. בדרשות אלו עולים כמה מרעיונות היסוד של הרב.
הדרשות שונות זו מזו באופיין: יש דרשות שהן כעין מדרש על פסוקי הפרשה או העניין, ויש הכוללות מערכות שלמות, שסופן נעוץ בתחילתן; יש דרשות שבנויות כתורות חסידיות וירטואוזיות, ויש הנוטות לסגנון בעלי המוסר; יש שסגנונן למדני, ויש הקרובות יותר לדיבור חופשי בעניינים העומדים ברומו של עולם. אלה גם אלה מבקשות לחשוף את האלוקי שבמציאות, וכלולות בהן עצות בעבודת ה' ודרכים שבהן יכול האדם להתקרב לה' יתברך. כחוט השני עוברת בכל הדרשות החתירה לאמת של "אלוקים חיים הוא אלוקים אמת", כמאמרו בשתיים מן הדרשות (להלן, עמ' 78 ועמ' 105). כך גם העיד הרב בדברים שנכתבו ימים ספורים לפני פטירתו: "המאמץ העיקרי שלי היה להיענות לכמיהה ולדרישה לרלוונטיות, ובכך להפוך את תורת הדרשה לתורת חיים שהיא גם תורת אמת. 'וה' אלוקים אמת. למה? שהוא אלוקים חיים...'" (רעים האהובים - דרשות חתונה, עמ' 13).
*
במשך השנים שלאחר סיום לימודינו בישיבת הכותל גילגלנו את הרעיון לעבוד על קובץ זה של דרשות, אך התחלנו את עבודתנו רק כשנודע לנו דבר מחלתו של הרב, בחודש שבט תשס"ז. ביקשנו לנסות לסיים את העבודה עוד בחיי חיותו של הרב ולהסתייע בו בשאלות שיעמדו בדרכנו, אך לא זכינו. השאלות נשארו מיותמות, ואף אנו, תלמידיו, נשארנו מיותמים.
הרב נסתלק בכ"ה בסיוון תשס"ז, אך תורתו עודנה חיה. וכך אמר הרב בדרשתו בחודש סיוון תשמ"ב (להלן, עמ' 201):
אדם מוליד ילדים ומלמד תלמידים. מילותיו, רעיונותיו ותמצית נשמתו נזרעים בנפשות תלמידיו, שם הם מכים שורש, שם הם גדלים, הולכים ומשפיעים. כמוהם כהולדה הפיזית של האדם - רצונו של האדם לגלם את עצמו במילותיו, ביצירה הרוחנית, כמוהו כרצונו להתגלם ולהמשיך את קיומו, את נצחיותו, בילדיו.
*
הדרשות נערכו על פי סיכומים של מאיר ורדיגר. רוב סיכומי הדרשות נעשו סמוך לאמירתן, על סמך הקלטות. בדרשות רבות עמדו לנגד עינינו רשימותיו של הרב. את דרשותיו היה הרב אומר מן הכתב, ואף על פי כן השיחות עצמן היו שונות במידה לא מבוטלת מן הרשימות הראשוניות שלו, והיו בהן הוספות והשמטות, הרחבות ודגשים שונים.
ברוב המקומות השתמשנו כבסיס לדברים בסיכומים של הדרשות שנאמרו בפועל, מתוך הנחה שלשון אחרון עיקר. עם זאת, נסתייענו ברשימות של הרב ועל פיהן הוספנו ושינינו בכמה מקומות. בשלב מתקדם של עבודתנו הוברר כי כמה מן הדרשות נמצאות בארכיון ההקלטות שבספריית ישיבת הכותל, וחזרנו ונעזרנו אף בהן.1הדרשות הבאות מצויות ברשימות של הרב: ד, ו (רק ראשי פרקים), ז (מקוצרת ובסדר שונה), ח-יב, יד, טז-כב. לדרשות הבאות מצאנו קלטות בישיבת הכותל: י-יג, יח. יש לציין שכמה מן הדרשות הראשונות מתבססות רק על סיכומים שנעשו בשעת אמירת הדרשות.
דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. בהעברת הדרשות לכתב התמודדנו עם הצורך לערוך דברים כך שיהיו מובנים בכתב: הושמטו חזרות, חלק מן הדברים שנאמרו בגוף ראשון הוסבו לגוף שלישי, במקומות מועטים הועברו קטעים ממקום למקום כדי ליצור רציפות וכדומה. כל זה נעשה תוך מאמץ להישאר קרובים עד כמה שאפשר גם לסגנון ולרוח המקורית של הדברים, כפי שהנחה אותנו הרב.
אנחנו מקווים שהצלחנו לשמר את הרוח וה'מנגינה' של הדברים. דבריו של הרב היו 'כגחלי אש', והעוצמה שבה נאמרו חדרה ללבות השומעים. אנו מקווים שמשהו מהעוצמה הזו השתמר גם בדרשות שבספר. אנו, העורכים, מעידים על עצמנו שמשהו מן הדרשות שבהן ישבנו לפני הרב (לפני גיוסנו לשירות צבאי בסוף זמן-חורף) נותר חקוק בלבנו למרות עשרים וחמש השנים שעברו מאז.
כמה הערות נוספות לגבי דרך עבודתנו: שמות הדרשות, החלוקה לפסקאות, הכותרות ומראי המקום הם בדרך כלל של העורכים. במקומות רבים זיהוים של מראי המקום היה פשוט, אך במקומות אחרים הכוונה של הרב לא היתה חד-משמעית, ולעתים דבריו הם פרשנות של המקור יותר מאשר ציטוט או הפניה מדויקים.
להערות השוליים הוכנסו דברים של הרב שסברנו שיש בהם משום חריגה מן הרצף. כמו כן, הוכנסו להערות השוליים מראי מקום ארוכים וכן תרגומים לעברית של מקורות שראינו לנכון לתרגם.
בציטוטים הקפדנו בדרך כלל על הכתיב המקורי (לרבות כתיב של שם 'אלקים''). עם זאת, השלמנו קיצורים ופתחנו ראשי תיבות לנוחות הקריאה. לעתים רחוקות שינינו את הפיסוק המקורי. במקורות שבהם אין פיסוק - הוספנו פיסוק.
*
כאמור, רצינו להראות לרב את עבודתנו, להסתייע בו ולקבל את ברכתו, ולא זכינו. הרב נסתלק מעמנו בעיצומה של המלאכה.
לאחר שעיבדנו את חמש הדרשות הראשונות שלחנו אותן אליו. בתגובה שלח לנו בג' באדר תשס"ז מכתב בדואר אלקטרוני, וזו לשונו:
ב"ה
לר' מאיר ולר' עוזי בוקר טוב
אני מודה לכם על העבודה שהשקעתם בקבצים. הדבר הציף אותי בניחוחות הישנים והטובים של אותה שנה בישיבת ה'כותל'.
נראה לי שצורת העבודה שלכם היא הנכונה, כיון שהקבצים המעובדים יותר כתובים בצורה בהירה מספיק להבנה (למי שיש לו רקע בסיסי קודם ברעיונות כאלו) ונשמרת בהם הרוח וסגנון אמירתם המקורי.
העבודה בעיקר הינה למצוא את המקורות במידה שלא צוינו, ואף לתקן תיקוני לשון וסגנון קלים.
ראוי לציין (בהקדמה) שברובם אינם רעיונות מקוריים, אלא פיתוח של רעיונות מספרי חסידות שונים כמו ר' צדוק, ואף הראי"ה. במידה שאפשר להפנות אליהם כדאי לעשות כן, במידה שלא - יש להזכיר זאת, שכיון שהדברים נאמרו במסגרת של שיחה ולא נכתבו כמאמר, הרי שלא נעשה מאמץ מרכזי להצביע על כל מקור ומקור.
כדאי להזכיר גם את הרקע של אמירת השיחות (מלחמת לבנון הנוגעת לדרשות בקיץ, והשנה שבו מילאתי את מקומו של הרב הדרי)
אני רואה קובץ זה כקובץ עצמאי של דרשות משנת תשמ"ב.
העזרה שלי בעיקר עשויה להיות; א. מציאת מקור במידה שקשה למצוא אותו ב. הסברים במקומות בו הדברים לא ברורים מספיק.
נראה לי שיש לי אף רשימות בכתב של שיחות אלו, אשמח להעבירן לכם במידה שתחשבו שהן עשויות לסייע. (הדבר לא בטוח, משום תפסת מרובה לא תפסת, ויתכן שדי והותר בחומר שבידכם)
יישר כוחכם
שג"ר
הספקנו להראות לרב את כל הקובץ בשלבי עריכה ראשוניים, לקראת סיוון תשס"ז. לדברי באי ביתו, הוא שמח בו מאוד, אך כבר לא זכינו לתגובתו האישית.
ברצוננו להודות לכל מי שהיטה כתף וסייע במלאכתנו. בראש ובראשונה לתמר ורדיגר, שהיתה שותפה מלאה בכל השלבים של העבודה על הדרשות.
הרב יאיר דרייפוס, עמיתו של הרב שג"ר בראשות ישיבת שיח-יצחק, חיזק את ידינו בעבודתנו על חיבור זה. הרב שמעון דויטש עודד ודחף להוצאת הספר, ואף סייע בתחומים רבים. הרב יהודה ברנדס קרא את החיבור כולו ונסתייענו בעצותיו. הרב אורי ליפשיץ, נציג ועד כתבי הרב שג"ר, עבר על הספר כולו, העיר הערות מועילות, נטל אחריות על כל העניינים הכרוכים בהוצאת הספר, ועזר לנו להוציא דבר מתוקן מתחת ידינו. גם ד"ר זוהר מאור העיר את הערותיו על הספר. צבי ויינגרטן ציין מקבילות לחיבוריו האחרים של הרב, ואף הגיה אחרינו את הספר כולו. משה אלישיב לוין הגיה אף הוא את הספר הגהה נמרצת. תודתנו נתונה לאנשי ישיבת הכותל, שסייעו לנו במציאת הקלטות של הרב, ולר' אריה פרנס, שסייע בטיפול בהקלטות אלו. אנשים נוספים התעניינו, תמכו ועזרו בעניינים שונים, ולכולם נתונה תודתנו.
נסיים בכבוד אכסניות: כאמור, הדרשות של הרב נאמרו בישיבת הכותל, ואנו מבקשים להודות לראש הישיבה, הרב ח"י הדרי, על התורה שלמדנו מפיו ועל עידודו. הספר יוצא לאור במסגרת מכון כתבי הרב שג"ר, ואנו מודים לחברי הוועד על טרחתם ומאמציהם להוצאת תורת הרב.
עיקר תודתנו לרב שג"ר זצ"ל עצמו על כל הטוב שהשפיע עלינו במשך השנים. בעבודה על חיבור זה ביקשנו לבטא משהו מהכרת הטובה שאנו רוחשים לו.
*
מעבר לחידושים בתורתו של הרב, מפליאה יכולתו להעביר ולתרגם מושגים מדרשיים, קבליים וחסידיים לשפת עבודת ה' של האדם הרגיל ולחיי היומיום שלו. המעטה החיצוני של הרבה מן הדרשות הוא אמנם פרשנות ודרשנות של ענייני הפסוקים ופרשות השבוע, אבל תוכנן הפנימי הוא בעבודת ה' ובדרכים להתקרב אליו יתברך.
אם מישהו מהלומדים יטעם מן הטעם של הדרשות והדברים ייכנסו ללבו, והיה זה שכר עמלנו.
מאיר ורדיגר
עוזיאל פוקס