אל יתהלל: המדרש הזה מיוסד על הפסוק כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו (ירמיה ט' כ״ב), ומצייר לפנינו את שלמה החכם דוד הגבור וקרח העשיר, אשר שלשתם לא הועיל להם תכונתם המיוחדת נגד מעשה ה'. בילקוט (ירמיה רמז רפ״ד) חשבו שני חכמים אחיתופל מישראל ובלעם מאו״ה ושניהם נאבדו מן העולם, שני עשירים קרח מישראל והמן באו״ה. שני גבורים שמשון מישראל וגלית מאו״ה וכו׳. אבל בעל המדרש אל יתהלל הציע לפנינו את שלמה המלך תחת אחיתופל, ואת דוד המלך תחת שמשון. חכמת שלמה לא עמדה לו לבטל אפילו אות אחת שבתורה, אמר שלמה אני ארבה ולא אסור, אני ארבה ולא אשוב (סנהדרין כ״א:) ולא עמדה לו חכמתו כי נשיו הטו את לבבו (מ״א י״א ד׳) ויאמר כי בער אנכי מאיש כל אמרת אלוה צרופה, כי נגד חכמת התורה כל בינת אדם תסתתר (ברכות ח׳.). דוד המלך גם הוא התגאה בגבורתו, שבשעה שהיה נלחם היה הורג שמונה מאות חלל בפעם אחת (עי׳ מ״ק ט״ז:). ולאחרונה כמעט נפל בידי ישבי בנוב לולא הצילו מידו אבישי (עי׳ סנהדרין צ״ה.), אודות עשירות קרח יש גוזמאות רבות באגדות שונות (עי׳ פסחים קי״ט. סנהדרין ק״י.) וספור המעשה בריש מדרש תהלים. וס׳ מעשיות של ויניציא שי״א, פירארא שי״ד, וירונא ת״ז. הנוסחא הראשונה המובאה להלן הוא מבית מדרש ליעלינעק ח״ו. ועי׳ ג״כ גלית הפלשתי; שלמה.
הנוסחא השניה בפה הוא מר׳ אלעזר הלוי גרינהוט בספר הלקוטים ח״א, שהעתיק מכ״י תימן, והיא משונה מנוסחת יעלינעק, ובמעשה דוד נחלקו רב ושמואל חד אמר ראה דם וחד אמר יונה מטרפת לפניו ובגמרא הגירסא חזינהו כתמי דמא, איכא דאמרי אתא יונה איטריף קמיה וכו׳ ולא נזכר בגמ׳ כי המחלוקת היא בין רב ושמואל, וגם לא בנוסחא הקודמת.