מתני' מפנין אפי' ד' וה' קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש אבל לא את האוצר ואיפלגו בגמרא רב חסדא ושמואל בפירוש מתניתין ואוקמא ר"ח דהכי קאמר ארבע מחמש כלומר אם אין שם אלא כשיעור חמש קופות לא יפנה אלא ארבע מהם שאסור לגמור את האוצר דילמא חזי גומות בקרקעיתו ומשוה וחמש מאוצר גדול שאם יש הרבה אין מפנין יותר מחמש מפני טירחא דשבתא והאי דקתני אבל לא את האוצר היינו שלא יתחיל באוצר תחילה אם לא התחיל בו להסתפק ממנו כבר למאכל בהמתו ולמאכלו דא"כ הוה ליה מוקצה ואסור בטלטול ומתני' ר' יהודה היא דאית ליה מוקצה דמתני' לא שריא לאפנויי מפני האורחין ומפני ביטול ביה"מ אלא דבר שאינו מוקצה כדתנן מפנין תרומה טהורה וכו' ופירש"י כלומר ומה הן מפנין דבר הראוי כגון אילו תרומה וכו' ושמואל אוקמה למתני' דה"ק ארבע או חמש כדאמרי אינשי חשבון קטן תחילה וה"ה אפי' טובא אפי' יותר מחמש ופר"ח דהלכה כר"ח דמתני' סתמא (תאבו) [תני] כותיה דת"ר אין מתחילין כאוצר תחילה וכו' ות"ר תבואה צבורה בזמן שהתחיל בה מע"ש וכו' ותו דבעי מניה רב נחומי בר זכריה מאביי שיעור תבואה צבורה וכו' ותו דאיבעיא להני ד' וה' קופות דקא אמרי' בארבע אין טפי לא ואליבא דר"ח אתיא כדפירש רש"י וכן בפר"ח והא נמי דאיבעיא להו הני ד' וה' קופות דקאמר אע"ג דאית להו אורחים טובא וכו' ההיא נמי פירש"י אליבא דרב חסדא הלכך הלכה כר"ח דבאוצר שיש בו חמש סאין לא יפנה אלא ד' ואם אוצר גדול לא יפנה אלא ה' וה"מ שהתחיל להסתפק בה מע"ש אבל לא התחיל להסתפק בה מערב שבת אסור משום מוקצה וה' קופות שהתרנו לפנות בהתחיל להסתפק היינו שאין הקופה מחזקת יותר מג' סאין אבל אם מחזקת יותר מג' סאין אז אין מפנין לא ד' מחמש לא חמש מאוצר גדול דאמרי' בירושלמי דמפנין ר' זעירא שאל לר' יאשיה כמה שיעור הקופות א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתנינן תמן בשלש קופות של שלש סאין תורמין את הלישכה. ושיעור האוצר כמה יהא גדול שאסרנו לפנות היכא שלא התחיל להסתפק מע"ש היינו שיהי' באוצר ט"ו סאין כדמפר' בגמ' דלתך היינו ט"ו סאין דאז נקרא אוצר אבל פחות מט"ו סאין לא הוי אוצר ומתחיל בו אפי' לרב חסדא דהלכתא כותיה. וזה שהתרנו לפנו' באוצר במסתפק מע"ש ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול היינו דוקא בצריך למקומו להושיב שם אורחין להסב בסעודה או תלמידים לדרשה משום דמצוה היא דאר"י גדול הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש ואר"י אמר רב גדול הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה אבל לדבר הרשות אין מפנין. וכבר היה מעשה בבון שהביאו יין בעגלה מבעוד יום וכשקדש היום הורידוהו מעגלה וכעס עליהם רבי' יואל הלוי זצ"ל דחדא שאין מפנין אלא לדבר [מצוה] אפי' דבר שאינו מוקצה כדפרישית ותו דאפי' לדבר מצוה אין מפנין אלא ט"ו סאין ובעגלה היה יותר מט"ו סאין ואיכא טרחא יתירה ותנן נמי משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת ופי' רבינו [שלמה] דוקא דרך ארובה דליכא טרחא כדתניא לא ישלשל בחבל בחלונו' לא יורידם דרך סולמות. ושקלי' וטרינן עלה בגמרא טובא אי שיערו ד' וה' קופות או אפי' טפי או אפי' ד' וה' קופות [אסור] ופי' מורי ר' אליעזר בר' יואל דהלכת' כר"י דאמר כאותה ששנינו מפנין אפי' ד' וה' קופות כו' הא למדת (דבשעת) [דבשבת] לא שרינן טרחא אפי' בט"ו סאין אע"ג דמותר בטלטול הואיל שאינו לצורך מצוה. ותו מעשה שהביאו יין ממרחק ללובי"ן במקום שהיה דר מורי אב"י העזרי בע"ש ולא הספיקו להורידו עד שקדש עליהם היום והיו הרבה סוסים בעגלה והיה אומר להם העגל או תורידו היין או תצטרכו לשלם לי כל הוצאות סוסים אעפ"כ לא התיר אב"י העזר"י לא להוריד ולא לומר לעכו"ם להוריד: וארבע וחמש קופו' שהתרנו איבעי' להו בארבעה וחמש אין טפי לא אלמא למעוטי בהילוכא עדיף או דילמא למעוטי במשא עדיף פי' בד' וה' קופות אין טפי לא בקופות עצמם ימלאם אם ירצה או שק על כתיפו שיעור קופה בפעם אחת אבל טפי להלוך יותר מחמש פעמים כגון לפנות בכלים קטנים וירבה בהילוך לא. דמעוטי בהילוכא עדיף ואע"ג דאפושי משא הוא או דילמא למעוטי משא עדיף ואם בא לפנות בכלים קטנים כשיעור ה' קופות מותר. ופירש"י דלרב חסדא קא בעי לה דאמר חמש דוקא. ואמרי' ת"ש דתני חדא מפנין אפי' בארבע וחמש קופות של כדי יין וכדי שמן ותניא אידך בעשר ובחמש עשרה מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מיעוטי בהלוכא עדיף ומ"ס מעוטי משוי עדיף לא דכ"ע מעוטי בהלוכא עדיף כו' וה"ה דהוה מצי למימר דכ"ע מעוטי במשוי עדיף והא דתני בד' וה' קופות היינו שפנה בכלים קטנים כשיעור חמש קופות כדאיבעי' לן פירושא דמתני' ומדהוה מצי לאוקומי הכי ואוקמה דלכ"ע מיעוטי בהילוכא עדיף ש"מ דאליבא דהילכתא איכוין לאוקומה הלכך הכי הלכתא דמעוטי בהלוכא עדיף ולא יפנה אלא בשיעור קופה בפ"א דהיינו ג' סאין וכן פר"ח דהכי הילכת'. וההיא דמס' ביצה ר"פ המביא כדי יין א"ל (רבא בר רב חנן) [רב חנן בר רבא לרב אשי] אמור רבנן כמה דאפשר לשנויי משנינן והא הני נשי דקא מליין מיא ולא קא משנו ולא אמרי' להו ולא מידי א"ל היכי ליעבדו דמליין בחצבא רבא נמלו בחצבא זוטא קא מפש' בהילוכא. דמלייא בחצבי זוטי תמלי בחצבא רבא קא מפשא במשוי. ואית ספרים דגרסי הכי כ"ש דקא מפשא במשוי ופי' התם ריב"א דה"ג תמלי בחצבא זוטא קא מפשא במשוי ול"ג כ"ש דקא מפשא במשוי. דהיינו הוה משמע דבעלמא למעוטי במשא עדיף מלמעוטי בהליכה והבא פירשנו דלמעוטי בהליכה עדיף לפיכך ל"ג התם כ"ש דמפשא במשוי והתם גבי הני נשי לא שייך למימר בהו למעוטי בהילוכא עדיף או למעוטי במשוי עדיף דכל חדא וחדא כמו שהנהיגה עצמה להביא בחצבא רבא או בחצבא זוטא הכי ניחא לה טפי אבל הכא שייך למבעי שאינו נוהג לא כך ולא כך אלא עכשיו הוא צריך לפנו' מפני האורחין או מפני ביטול בית המדרש הילכך הכא באומדנא תליא מילתא הי מנייהו עדיף למעוטי בהלוכא או למעוטי משוי לפיכך בעי לה תלמודא ואוקמה דמעוטי בהלוכא עדיף וכן הלכה. ואוקימנא אליבא דרב חסדא דהני ד' וה' קופות היינו דוקא דלית ליה אורחין טובא אבל אי איכא הכל לפי האורחין. ותו איבעיא לן חד גברא מפני לכולהו או דילמא כל גברא וגברא מפני לנפשיה ולא איפשיט ופר"ח ביון דלא אפשיט בהדיא מחמרינן ליפני כל חד וחד לנפשיה דאיסורא היא וסתמא לחומרא והנכון לפנות כל אחד לעצמו. ומסתייעא הא מילתא מהא דא"ר חנינא פעם אחת הלך רבי למקום אחד ומצא (מרבך) [נדבך] של אבנים ואמר לתלמידיו צאו וחשבו כדי שנשב עליהם למחר ולא סמך רבי במחשבה שלו אלא הצריך כ"א לעצמו וכדרבי אסי ור' אמי אליבא דר' יוחנן כל אחד בטעמיה. מיהו איני יודע אם קאי אאורחין מרובין שאמרנו כל אחד ואחד מפנה לעצמו הואיל שמפנה יותר מחמש קופין ואיכא טירחא יתירה אבל באורחין מועטין שאינו מפנה (שאם) [כי אם] ה' קופות וליכא כולי האי טירחא יתירה דילמא התם פשיטא ליה לתלמודא דחד מפנה לכולהו וההיא דר"פ כל הכלים גבי (מרבך) [נדבך] של אבנים דילמא תלמידים מרובים היו. חוזרני לפרש מה שפי' לעיל דהלכה כרב חסדא מפני שפר"ח די"מ דהלכה כשמואל דאמרי' ארבע או חמש כדאמרי אינשי ואי בעי אפי' טובא נמי מפנה ונר' בעיני דשפיר מצינו למימר דהלכה כשמואל חדא דרב חסדא תלמיד הוא כלפי שמואל ותו דקיי"ל כר"ש דל"ל מוקצה ואי משום הא דת"ר אין מתחילין באוצר תחילה ההיא מתוקמ' אליבא דר' יהודה דאית ליה מוקצה. והא דת"ר תבואה צבורה הא לאו סתמא דהא לתני דברי ר' אחא ורבי שמעון מתיר והא דתני במה שיעור תבואה צבורה (לדך) [לתך] ההיא כדי להודיעך איזה אוצר שנחלקו בו ר"י ור"ש. והא דבעי מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי שיעור תבואה צבורה כו' ההיא כדי לידע איזהו אוצר שנחלקו בו רב חסדא ושמואל. והא דאיבעיא להו הני ארבע וחמש קופות דקאמרי כו' איכא לאוקומה שפיר אליבא דשמואל דאי למעוטי בהילוכא עדיף אפי' בא לפנות עשרים קופות אל יפנה בכלי קטן המחזיק חצי קופה וילך ארבעים פעמים אלא יפנה קופה קופה בכל הליכה אי למעוטי במשוי עדיף יפנה בכלים קטנים כל מה שירצה והא דנקט בהאי לישנא ארבע וחמש קופו' משום דלישנא דמתני' נקט. ואי משום ההוא דאיבעיא לן הני ארבע וחמש קופות דקאמרי אע"ג דאית להו אורחין טובא וכו' דההיא ודאי לא מיתוקמ' אלא אליבא דרב חסדא והויא לה סתמא דתלמוד' אליבא דרב חסדא. הא לאו ראיה היא דאשכחן נמי סתמא דתלמודא אליבא דשמואל ר"פ משילין דמסיק התם תנן אבל לא את האוצר ואמ' שמואל מאי אבל לא את האוצר שלא יגמור את האוצר כולו דילמא אתי לאשוויי גומות הכא מאי פי' גבי משילין ושקל וטרי ואע"ג דהוה מצי למנקט דר"ח דאיהו נמי אית ליה משום אשוויי גומות דקאמ' ארבע מחמש אלא משום דהלכה כשמואל נקיט אליבא דשמואל: