פרק במה מדליקין תנן ר' ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. גמ' מ"ט אמר רבא מתוך שריחו רע גזירה שמא יניח ויצא א"ל אביי ויניחנה ויצא א"ל שאני אומר הדלקת נד בשבת חובה [דא"ר נחמן בר רב זבדא ואמרי לה אמר ר"נ בר רבא אמר רב הדלקת נר בשבת חובה] רחיצת ידים ורגלי' בחמין ערבית רשו' ואני אומר מצוה מאי מצוה אר"י א"ר כך הי' מנהגו של ר"י בר' אילעאי ע"ש מביאין לו עריבה מלאה מים חמין ורוחץ בהם פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין (המצוינין) [המצוייצין] ודומה למלאך ה' צבאות. ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה [מאי] ותזנח משלום נפשי א"ר אבהו זו הדלקת נר בשבת נשיתי טובה א"ר ירמיה זה בית המרחץ רחב"א אמר ר' יוחנן זו רחיצת ידים ורגלים בחמין. פירש"י רחיצת ידים ורגלים ערבית ליל שבת. זו הדלקת נר בשבת שלא הי' להם ממה להדליק ובמקום שאין רואין אין שלום שהולך ונכשל ואוכל באפילה. ע"ב רש"י. למדנו מכאן שמצוה לרחוץ פניו ידיו ורגליו ערב שבת בחמין וכר' יוחנן ומצוה נמי לרחוץ במרחץ ולהזיע מיהו מצוה היא שמקבל עלי' שכר אם קיימה ואם חסרה אינו נדון עליה וחפיפת הראש נמי מצוה היא בע"ש כדאמר גבי שנים שהמרו זה עם זה אמרו כל מי שיקניט את הלל יקח ד' מאות זוז אותו היום ע"ש הי' והי' הלל חופף את ראשו ואמרינן בסנהדרין בחלק גבי דוד המלך דמטא לארץ פלשתים וכו' עד ההוא יומא פניא דמעלי שבתא הוי אבישי בן צרויה הוה קא חייף ראשיה למדנו שדרכם הי' לחוף ראשם ערב שבת: