פרק מי שהוציאוהו בעירובין תנן מעשה שבאו מפלנדיסי' והפליגה ספינתם בים ר"ג וראב"ע הלכו את כולה ור"י ור"ע לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר ע"ע פ"א לא נכנסו לנמל עד חשיכה אמרו לר"ג מה אנו לירד אמר להם מותר שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד לא חשכה ופירש"י לא נכנסו לנמל פורט"ו ששם הספינות יוצאות מן הים אל שפתו. מה אנו לירד מן הספינה לתוך העיר כלום באנו מחוץ לתחום משחשכה ע"כ רש"י. הרי למדנו משם שמי שבא בספינה בשבת מחוץ לתחום שאסור לו לצאת ולירד בתוך העיר מיהו לצאת ממנה בתוך ד"א נראה דשרי מדלא שאלו ממנו אלא אם מותרים לירד לתוך העיר בדפירש"י ש"מ שבתוך ארבע אמות שרו מיהו איני יודע הואיל שכל הספינה שוויה רבנן כארבע אמות א"כ כשיצא ממנה הרי יוצא חוץ לד"א. ואיני יכול לעמוד על האמת אם מותר לצאת מן הספינה להיבשה בתוך ארבע אמות אם לאו דשמא כל הספינה כמקום ששבת בו דמי דיש לו ד"א לכל צדדין ה"נ שמא יש לו ד"א לכל צידי הספינה. ולקמן דאמר אי פקח הוא עייל לתחומא פירש"י אי פקח הוא. האי דנצרך לנקביו הואיל ויהבו ליה רבנן רשותא למיפק חוץ לד' אמותיו וכו' משמע דלא בעו היתרא אלא חוץ לד' אמות אבל בתוך ד"א משמע פשיטא דשרי. מיהו הא ודאי שמעינן ממתני' הואיל ובא מחוץ לתחום ולאחר חשיכה שאסור לירד מן הספינה לתוך העיר מיהו אם נצרך לנקביו שרי כדבעו מיני' מרבא הוצרך לנקביו מהו א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה אמרי נהרדעי אי פקח עייל לתחומא וכיון דעל על ופירש"י את ל"ת שבתורה. לאו דלא תסור. ותחומין נמי דרבנן נינהו. [אי פקח הוא] האי דנצרך לנקביו אם פקח הוא הואיל ויהבו לי' רבנן רשותא למיפק חוץ לד' אמותיו [עייל לתחומא] וכיון דעל על. ומותר כאילו לא יצא דהא ברשות על ולא גרע מהחזירוהו. ע"כ רש"י וקי"ל כנהרדעי דליכא מאן דפליג. ונראה בעיני דה"ה אם הגשמים יורדים עליו ומצטער או שזרחה עליו חמה ושורפתו כגון בתקופת תמוז שמותר לו לצאת מן הספינה לתוך העיר וק"ו מסוכה שחייב לאכול בה אעפ"כ תנן ס"פ הישן ירדו גשמי' מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה ולמאן דאנינא דעתי' שרי לפנות אפי' קודם שתסרח המקפה כדא"ל רב יוסף לאביי אנא כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמיא לי. ואמרינן עלה בירושלמי וגם בתוספתא תני כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ומפני היתושין. ועוד מצינו שכבוד הבריות דוחה כלאים דרבנן דאיתא בירושלמי דכלאים פרק אין אסור הרי שהיה מהלך בשוק ונמצא לבוש כלאים תרין אמוראין חד אמר אסור וח"א מותר מאן דאוסר דבר תורה ומאן דמתיר כדא"ר זירא גדול כבוד הבריות שדוחה את המצוה בל"ת שעה אחת תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבית המדרש ר' יוסי הוה יתיב מתני הוה תמן מיתא מאן דנפק לא א"ל [ולא כלום] [ומאן דיתיב לא אמר לו ולא כלום] ר' אמי הוה יתיב מתני אמר חד לחבריה את לבוש כלאים א"ל ר' אמי שלח מאניך ויהב ליה:
פירש ה"ר יואל זצ"ל מצאתי בס' האלפסי שפסק כרב בדיר וסהר וספינה הואיל וכן לפי ראות עיני ספינה הבאה מחוץ לתחום בשבת לעיר מותר לצאת בשבת דהעיר כולה בד"א דמי כדאמרינן גבי הנהו דיכרי דאתו למברכתא מחוץ לתחום ושרינן להו בכל העיר משום דכארבע דמות דמיא אע"ג דחפצי הנכרי קונין שביתה מדר' יוחנן וה"נ היכא שהספינה בד"א דמיא ובאה לתוך העיר שחשובה כד' אמות וכדאי' גבי [נחמי' ברי' דרב חנילאי דבדמלו] גברי אע"פ שיצא חוץ לתחום שרי בר"ג ועוד מירושלמי ראיה מצופות הי' לי' לר"ג והי' משער בעיניו ואמר כבר היינו בתוך התחום עד שלא חשיכה ופריך התם אפי' משחשיכה ולא ר"ג הוא. ופר"ח ואפי' משחשיכה באו לנמל הוי כדיר וסהר ומשני תפתר שהי' לנמל יותר מבית סאתים שלא היו מחיצות גבוהו' עשרה או שהיו פרצות יתירות על עשר או שהי' עומד כנגד [עומד] ופרוץ כנגד פרוץ. ונ"ל דהאי דקאמר תיפתר שהי' לנמל יותר מבית סאתים משמע דאי הוה בית סאתים וגבוה עשרה היה יכול להלוך את כולה כדתני' ס"פ מי שהוציאוהו מי שבא בדרך והי' ירא שמא תחשך ואמר שביתתי כו' עד הגיע למקום פלוני מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה בד"א במקום מסוים כגון ששבת בתל שהוא גבוה עשרה והוא מד"א עד בית סאתים וכן בנקעים אבל במקום שאינו מסוים אין לו אלא ד"א אלמא דחשיב תל כד' אמות וכ"ש עיר שהקיפוה לדירה. ומיהו אם שבתה הספינה חוץ לעיר אינם יכולים לצאת מן הספינה לגמרי שאז הספינה להם כד"א. ובפר"ח פסק כשמואל וראיתו מדתניא ר' חנניא אומר כל אותו היום כו' ורבינו האלפסי כתב דמשם אין ראי' דקיי"ל אין למדין הלכה מפי התלמוד וכי תימא מכריע הוא הא אמרי' פ' כירה אין הכרעת שלישית מכרעת ועוד אחי אביו של חנניא היינו ר' יהושע והחולק אינו יכול להכריע הלכך דדרינן לכללין והלכתא כרב באיסורי ועוד מדאמר גבי נחמיה [בריה דרב חנילאי] הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר שמע מינה הכי הלכתא. ומורי יודיעני אם יפה דנתי ואיך דעתו נוטה עד כאן לשונו:
והשיב לו רבינו אפרים בר יצחק זצ"ל עליך אמר קרא לא יאונה לצדיק כל און חלילה להתיר לצאת מן הספינה לעיירות המוקפות חומה אף לדירה כעין עיירות שלנו שבזה המלכות שיש בהם רשות הרבים ואסור לטלטל בתוכן יותר מארבע אמות דהוו רשות הרבים אע"ג דמוקפות חומה דהא אין דלתותיהן ננעלות בלילה ובקעי בהו רבים ואפי' אם היו כרמלית לא דמו לדיר וסהר וספינה שהן רה"י גמורה ומטלטלין בכולן וממקום שבאת להתיר משם משמע לאיסור מירושלמי דמשני שהי' לנמל יותר מבית סאתים משמע דווקא דיר וסהר שהוא בית סאתים ולא יותר דאע"פ שהוא כרמלית אסור לטלטל בכולן ולא הוי כד"א וכן מתני' נמי דיקא דקתני הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו שם בדיר וסהר שהוא רה"י מהלך כל הדיר והסהר אבל אם הוליכוהו לעיר אחרת ולא נתנוהו בדיר וסהר אינו יכול להלוך את כל העיר הואיל ואינה רשות היחיד ודוקא פסק רב כר"ג בדיר וסהר ולא העיר ואפי' מוקפת חומה והנהו דכרי דאתו למברכתא מברכתא הוי כפר שמוקף חומה והויא רה"י גמורה ויכול לטלטל בכולה דלא בקעי בה רבים דהא באותן הימים היה להם עיירות שהיו מטלטלין בכולן דתנן כלתה מדתו בחצי העיר מטלטל בכולה דהיכא דדלתות ננעלות ולא בקעו רבים הוי רה"י אבל עיירות שבזה המלכות אין מטלטלין בהם בשבת דיש מהם כרמלית ויש מהם רה"ר והאיך תוכל להתיר לצאת מן הספינה הבאה מחוץ לתחום ואפי' אם תמצא עיר שכולה רה"י גמורה ומטלטלין בכולה לא הייתי יכול להתיר לצאת מן הספינה לתוכה אם לא שתכנס הספינה לתוך שער העיר ממש כגון שהמים נכנסין לתוכה אבל אם באתה הספינה לנמל חוץ לחומת העיר הרי שנכנסה לרה"ר או לכרמלית ואיך יכולים לצאת ממנה וליכנס לעיר ואפי' אם העיר הוא דה"י. ודבר זה אין צריך לא לכתוב ולא לומר שאם נכנסה מחוץ לתחום לתוך שער העיר לפנים מן החומה והעיר הוא רה"י גמורה שמטלטלין בה בשבת פשיטא שיכול לצאת ממנה כרב דהיינו דיר וסהר. אבל דבר זה איני יודע בכל המקומות שיש עיר שהנהר נכנס לתוכה והוא רשות היחיד גמורה וגם אתה לא ראית בכל ארץ מולדתך עיר שיכול לטלטל בתוכה בשבת. ע"כ אין להתיר לצאת מן הספינה בשבת הבאה מחוץ לתחום אבל אני בקשתי להתיר מפני כבוד הבריות כל ספינה הבאה מחוץ לתחום סמוך לעיר בשבת ויושבים כל היום בפני רשות הרבים וכשהן נצרכין לנקבים היו יכולים ליכנס לעיר וכיון דעל על כדאמר ביוצא חוץ לתחום אי פקח הוא ליעול לתחומא ואפי' בספינה המהלכת בשבת הי' [נראה] להתיר לצאת ממנה מפני כבוד הבריות אי לאו דמסתפינא מחברייא ומרבותי עכ"ל:
והשיב לו ה"ר יואל מה שהשיב לי מורי דאדרבה מן הירושלמי משמע לאיסור דקאמר שהי' לנמל יותר מבית סאתים ולא היו מחיצות גבוהות עשרה וכו' אלמא דטעמא הואיל דיותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בד' ולא הוי רה"י גמורה לטלטל [בכולו] אסור [נמי] לצאת וה"נ בעי למימר דהואיל דעיירות שלנו אינן רה"י גמורה לטלטל בתוכה אסור נמי לצאת מן הספינה לתוכה דדוקא אי הוה בית סאתים וגבוה עשרה דמותר לטלטל בתוכו מותר לצאת. ועוד מה שהביא מורי ממתני' דנקט הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר משמע דדוקא נקט דיר וסהר שהוא בית סאתים ולא יותר שהוא רה"י גמור מהלך כל הדיר והסהר אבל אם הוליכוהו לעיר אחרת ולא נתנוהו בדיר וסהר אינו יכול להלוך בכל העיר דאינה רשות היחיד. על זאת אשיבך אינו דומה עיר שהוקף לדירה לנמל (וכל) [ותל] שלא הוקפו לדירה דנמל ותל שהוא בית סאתים ואע"פ שלא הוקפו לדירה הוי בד"א בין לענין הילוך בין לענין טלטול לטלטל בכולו אבל יותר מבית סאתים אע"פ שהוקף למחיצה לא הוי היקף להיחשב כד"א בין לענין הילוך בין לענין טלטול כדתני' פ"ק דעירובין שבת בתל שהוא גבוה י"ט והוא מד"א עד בית סאתים וכן בנקע וכן קמה קצורה ושבולת מקיפות אותה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה משמע דוקא בית סאתי' אבל אי הוי טפי מבית סאתים אינו מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה דלא חשיבא כד' אמות אע"פ ששבת בתוכה. וטעמא דהואיל דלא הוקפה לדירה [אבל] אם הי' שובת בעיר שהוקפה לדירה כענין זה הי' מהלך את כולה ואפי' הוא ד' אלפים אמה וחוצה לה אלפים אמה ואע"פ שהעיר אינה רה"י גמור לענין טלטול. וכי היכא דלענין שביתה בתל ונמל יותר מבית סאתים לא חשיב כד"א להלוך ה"נ לענין יציאה כשיוצא מן הספינה לתל ונמל אינו יכול להלוך בכולן כ"א כשהוקף בית סאתים דוקא הואיל דלא הוקף לדירה וכן פירש"י בההיא דברייתא שהבאתי כאשר כתבתי. ומה שכתב מורי דוקא נקט דיר וסהר אבל בעיר דלא הוי רה"י לטלטל לא. פה קדוש יאמר דבר זה מה ענין טלטול אצל הילוך הלא היכא השבת בעיר אע"פ שהיא כרמלית ואינו יכול לטלטל בתוכה אתה מודה שיכול להלוך את כולה וחוצה לה אלפים אלמא לא ילפינן הילוך מטלטול ה"נ הכא לענין יציאה אין לנו לחוש לעיר שהיא כרה"י לגמרי ובדמוכח נמי גבי מברכתא שבאו דיכרי מחוץ לתחום וחשיבא כד' אמות כאשר כתבתי. ואף כי רש"י פי' הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר לא בדברי מורי. ומה שדחק מורי דמברכתא הוי כפר שמוקף חומה והוי' רה"י גמורה ויכול לטלטל בכולה דלא בקעי בה רבים מנא לי' הא ומה ענין רשות היחיד לכאן ועוד אר"פ מי שהוציאוהו אמר רב הונא ברי' דרב נתן כתנאי הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר וכו' מאי לאו ר"ג ור"א דאמרי מהלך את כולה דלא גזרו הילוך דיר וסהר אטו הילוך דבקעה אלמא מדנקט אטו הילוך [דבקעה ולא נקט אטו הילוך] דעיר ש"מ דכשנתנוהו בעיר הוו כאילו נתנוהו בדיר וסהר ואע"ג דפסק דב כר"ג כדיר וסהר ה"ה לעיר וכן פירש"י גבי מברכתא דה"ה לעיר. ומה שכתב מורי אפי' עיר שהיא רה"י גמורה לא הייתי יכול להתיר [לצאת] מן הספינה אם לא נכנסה ממש בתוך העיר שיבוא הנהר אל שער העיר אבל אם באת לנמל חוץ לחומה או לשער העיר הרי נכנסה לרשות הרבים או לכרמלית והאיך יכולין לצאת ממנה ולכנס לעיר. תשובתי. דאע"ג דלא נכנסה אלא לנמל הוי עומק המים מחיצה כדא"ר יצחק פ"ק דעירובין מעשה במבוי אחד שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה וכו'. ומשמע דהים הוי מחיצה ואע"ג דמרימר פוסק באוזלי משום שמא יעלה הים שרטון דוקא לענין טלטול שלא ישימו לב ויטלטלו בלא מחיצה אבל לענין הילוך אין לחוש לכלום ותו אמרינן ס"פ עושין פסין ההיא רחבה דדוה בפום נהרא חד גיסא פתוח (לנהרא) [למתא] וחד גיסא פתוח לשביל של כרמי' ושביל של כרמים פתוח לגודא דנהרא וכו' עד אין מחיצה ע"ג מחיצה הרי לך [דהמים] הוי מחיצה ובההיא פרק גופא א"ר יוחנן ארץ ישראל אין חייב עליה משום דה"ד וכו' אי הכי כ"ע לא לחייב דהא מקיף ים אוקינוס והכא נמי הגדודין של מים העוברין לפני העיר הוו מחיצות ואפי' מתלקט עשרה מתוך ארבע הגידוד כדתני' פרק הזורק ומוכיח [התם] דמיא לא מבטלי מחיצתא וליכא למיחש למה שהמים מכסים הגידוד וה"נ פ"ק דעירובין גבי לשון של ים שנכנס לחצר אין ממלאין הימנו בשבת הא טלטולי [מטלטלינן כו'] ואוקמא דאיכא עומק המים והכא נמי במקום שהספינה באה לעומק המים לנמל עמוק ומורשא דקרנתא דספינה נכנסת על הנמל שהוא בעיר והמים עמוקים מאחורי הספינה ובמקום קרנות שחומות העיר מגיעות למים כמו עיירות שלנו שעל נהר רינוס אע"פ שלצד המים המושכים ע"פ כל העיר לא היתה חומה הואיל שבג' צדדין יש חומה והמים והגידודים חומה רביעית שרי לצאת וגלוי לכל כי במה ובמה משפע ויורד הרינוס בעומק מאחורי הספינה ואומר אני אי לאו דמסתפינא שאפי' היקף אין צריך כדאמר רב הונא פ' כיצד מעברין דגלי מדבר קאמרת כיון דכתב ע"פ ה' יחנו וגו' במה דקביע להו מקום דמי וחשיב כד' אמות. אר"ח [בר רב כהנא א"ר אשי] אם יש ג' חצירות של שני בתים הוקבעו ויושבי צריפין אינן מוקפין ואעפ"כ קבועין ע"י אלו ג' חצירות לישוינהו כד' אמות ובמקומותינו כמה וכמה בתים וחנויות שבנויות ממש עד הנהר חוץ לחומת העיר כמין פגום ורואין כאילו חוט מתוח עליהן ומודדין מן החצון כדמוכח במס' עירובין:
והשיב לו רבינו אפרים זצ"ל אשר כתבת לי מנא לי שמברכתא עיר שהי' רה"י ואתה אי אתה אומר כן הלא אתה חקקת באצבעותיך לך לראי' שבת בתל או בנקע שהוא מד"א ועד בית סאתים מכאן יש לך ללמוד דדוקא עד בית סאתים שהוא רה"י אבל יותר לא אע"ג דהוה כרמלית לא הוה כד' אמות וטעמא משום דלא הוקף לדירה לא הוי כרשות היחיד ומשו"ה לא הוי הכל כד' אמות והיכי ס"ד לומר אם הוקף לדירה אע"פ שהוא כרמלית הוה כד"א [על] זה יש לך להביא ראיה מנא לך הואיל ושנינו רואים דדוקא רה"י בעי והתם הוא במקום שביתתו כד"א אבל בכרמלית לא ואתה אומר לא. זהו דוקא שלא הוקף לדירה אבל אם הוקף לדירה אע"פ שהוא כרמלית הוי כד"א הא מנא לך. ועוד תמה על עצמך מה הועיל היקף לר"ה הלא ירושלים אע"ג שהוקפה לדירה אלמלא דלתותיה נעולות הויא רה"ר גמורה לכל דבר דאתו רבים ומבטלי מחיצתה וכאילו אין היקף [כלל וכן] כל עיר שהיא רה"ר נתבטלה המחיצה לגמרי והשובת שם כאילו שבת בבקעה וכ"ש הוא השתא שובת בבקעה שהיא כרמלית אין לו אלא ממקום רגליו אלפים אמה ב"ש בעיר שהוא ר"ה והשתא היכי דשבת באויר מחיצה של רה"ר לא הוי כד"א ב"ש הבא מחוץ לתחום בשבת בעיר שהוא רה"ר דלא הוי כל העיר כולה כד"א הלכך ע"כ מברכתא הוי רה"י דאי לא הויא רה"ר כשהוקפה לדירה היינו רה"י גמורה ואם הוא רה"ר אע"פ שהוקפה לדירה לא מהני היקף כלל. ועוד לדבריך שפירשת הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר וסהר. או נתנוהו בדיר וסהר. ובעיר אחרת שהיא רה"ר א"כ לא הי' צריך לומר דיר וסהר השתא בעיר שהיא רה"ר הוי' כולה כד' אמות וכ"ש דיר וסהר שהוא רה"י ומשנה שאינה צריכה היא ויודע אני בך שאתה בקי כחדרי תורה ולדרוש ק"ו אין אתה רוצה עכ"ל:
והשיב רבינו יואל זצ"ל הזהרתני להביא ראי' אל דברי מנא לי שעיר שהוקפה לדידה אע"פ שהיא כדמלית הויא כד"א אביא ראיה דאמרינן ס"פ כיצד מעברין [שבת בעיר אפי' היא גדולה] כאנטוכיא הרי היא בד"א ואנטוכיא גדולה היא ויש בה רשות הרבים ומה שאמרת מה מועיל היקף לרשות הרבים (וב"ד) [וכו'] אינו דומה דעיר אע"פ שיש בה רה"ר ואסור לטלטל בר"ה חשובה כד' והואיל והוקפה לדירה ודכותה בפסי ביראות דאתו רבים ומבטלי מחיצתא וכאילו אין היקף לגמרי וכן תמצא בשני בתים בשני צידי רה"ר וכן בחצר שנפרצה לרה"ר ואין לדמות אילו הענינים והמעט רב למשכיל כבת יכיל. עכ"ל: