(תס) לא הזכיר יעו"י שחרית ומנחה
לא הזכיר יעו"י שחרית ומנחה
ס"פ תפילת השחר טעה ולא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר בשחרית [בשחרית] אין מחזירין אותו מפני שיכול לומר במנחה ואוקמה ר' [חייא בר] אבא בציבור פי' בש"צ ומפני טורח הצבור אבל יחיד שטעה הא אסיקנא לעיל דא"ר תנחום אמר רב אסי [אריב"ל] טעה ולא הזכיר של ראש חודש בעבודה ונזכר בהודאה חוזר לעבודה ואם סיים חוזר לראש ואוקמה ר"פ בריה דרב אחא בר אדא כגון שעקר את רגליו אבל אם לא עקר את רגליו חוזר לראש אוקמ' רנב"י לפי לישנא קמא כגון שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אם רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר (לראש) [לעבודה] אף על פי שעקר את רגליו ולישנא בתרא הא דאמר כי לא עקר את רגליו חוזר לעבודה דוקא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל אם אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש אע"פ שלא עקר את רגליו מיהו ה"מ ביחיד שהתפלל בבית מדרשו אבל יחיד שהתפלל בביהכ"נ בכל ענינים א"צ לחזור אלא מכוין דעתו לש"צ ויוצא כדאמר לעיל. גופא אמר רבי תנחום טעה ולא הזכיר גבורות [גשמים] בתחיית המתים מחזירין אותו ושאלה בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מיתיבי טעה ולא הזכיר שאלה בברכת השנים מחזירין אותו ל"ק הא ביחיד הא בצבור מ"ט משום דשמעה מש"צ אי הכי האי מפני שיכול לאומרה בש"ת מפני ששומע מש"צ מבעי ליה אלא אידי ואידי ביחיד ול"ק הא דאידכר קמי שומע והא דאידכר בתר שומע פי' אבל בצבור אפי' אידכר אחר ש"ת אינו חוזר דשמע לה מש"צ וכן פי' בה"ג שאם שכח אדם יעו"י או דבר שצריך לחזור ולהתפלל יכוין דעתו וישמע מפי ש"צ מראש ועד סוף ומוציאו מידי חובתו כדאמר בשלהי ר"ה א"ל ר"ג כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי ואר"י הלכה כר"ג וא"ת והא כי אתא רבין א"ר יעקב אר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות משום דאניסי אבל דעיר לא י"ל דהיינו היכא שלא התפללו כלל אבל היכא שהתפלל וטעה הא אניס ואי הדר ושמע מש"צ מראש ועד סוף כל י"ח יצא י"ח בין בתחיית המתים בין בשאלה בין ביעו"י וכל כיוצא בו וכן פי' בשאלתות דרב אחאי בפ' ויצא יעקב: