(תמז) נכנס לבית השמחה
נכנס לבית השמחה
על כל המתים כולן נכנס לבית השמחה לאחר ל' יום על אביו ועל אמו לאחר יב"ח וכו' עד אמימר מתני הכי אמר רבה בר רב הונא לשמחת מריעות מותר ליכנס לאלתר פי' שמחת מריעות שמתקנין סעודות זה עם זה זה היום וזה למחר וכורתין כרית ביניהם משום אהבה וריעות והתני' לשמחה ולמריעות שלשים לא קשיא הא בארישותא פירוש הלואה פירוש אם עכשיו מתחיל לה מריעות מתחילה אז אסור עד אחר ל' והא בפריעתא שכבר סעד הוא עמהם כמה פעמים ועכשיו הגיע זמן לפרוע פורע לאלתר אפי' בתוך שלשים מפני שכבר מחויב להם. וזה לשון רבי' יצחק אלפס על כל המתים נכנס לבית השמחה לאחר ל' ועל אביו ועל אמו לאחר יב"ח אמר רבה בר רב הינא ולשמחת מריעות אינה צריך לשהות לאחר ל' אלא מותר ליכנס לאלתר והני מילי בפריעתא [אבל] בארישותא לאחר ל' ועל אביו ועל אמו בין כך ובין כך לאחר יב"ח עכ"ל. וכן מוכח פר"ח. ופירשב"ם דהאי דאסרינן ליכנס לבית [השמחה] דהיינו דוקא להכנס ולאכול אבל בכניסה בלא אכילה שריא כדאמר פ"ק אין שמחה בלא אכילה ושתייה ועוד דומיא דמריעות שעיקרו מתאספין על אכילה ושתיה ואין חילוק בדבר דאסור לאכול בבית בין עם החתן בין עם השמשין עד לאחר ל' יום או עד לאחר יב"ח על אביו ועל אמו משמע שאוסר לאכול אפילו בחדר אחר שלא במקום החופה. ועוד פי' בשם רבי' שלמה דסעודת ברית מילה לאו שמחה היא כדאמר במסכת כתובות דלא מברכי שהשמחה במעונו מפני שהעם טרודין על הנער ולאו שמחה גמורה היא ופירש דאפ"ה שמא לא גרע גבי אבילות משמחת מריעות ויש להחמיר בדבר. וסעודת אירוסין הוא כמו סעודת נשואין והכי משמע מדאסר ר' יוסי אירוסין. באלמנה כל שלשי' מפני איבול אלמא דשמחה היא ותו דמתקיף לה רב אשי ממאי דליארס ליארס ממש הוא דילמ' סעודת אירוסין הוא דאסו' הא וכו' עד אירוסין בלא סעודה (אין) [מי] איכא שמחה משמע הא אירוסין עם הסעוד' הוי שמחה ומסתב' דאסו' ליכנס שם ולאכול כדפירש"י. וכמדומה אני שאם היה צריך להשלים עשרה לחתן אז מותר לו ליכנס ולאכול עם החתן כדאמר בירושלמי ס"פ מי שהפך אר"י לוין בריבית לחבורת מצוה ולקידוש החודש ר' יוחנן בצפרא הוה נחית לכנישתא והוה מלקט פירורין ואכל ואמר יהא חלקי עם אלין דאכול הכא (דמשית) [רומשות]: