תספורת
על כל המתים כולן מספר לאחר שלשים ועל אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו כתב רבי' יצחק אלפס תניא באבל רבתי כל ל' יום אבל אסור בתספורת אחד ראשו ואחד זקנו ואחד כל שער שיש בו והאשה מותרת בנטילת שער אחר ז'. וגרסי' בפרק החולץ ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול וכמה איבול שלה ל' יום אר"ח ק"ו מה במקום שאסור לספר ולכבס מותר ליארס שלשים של איבול שמותר לספר ולכבס אינו דין שמותר ליארס ושמעית מינה שהאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה כדקתני באבל רבתי עכ"ל. אבל רש"י פי' התם דאבל אינו אסור בתכבוסת אלא ז' ימים דכל ל' יום לגיהוץ תנן באלו מגלחין אבל כיבוס לא דהא תספורת גופיה אי לאו דאתיא פרע פרע מנזיר לא מיתסרא עכ"ל הרי פירש להדיא דתספורת אסור א"כ יש לנו לגרום התם מקום שמותר לכבס אינו דין שמותר ליארס ולא גרסי' לכבס ולספר. מיהו כדברי רבי' יצחק קיי"ל הלכה למעשה כמו שהוכיח ממסכת שמחות מעתה אשה מותרת לסרוק ראשה אחר שבעה [אע"ג] דקיי"ל שהאיש אסור לסרוק ראשו כל ל' ומשום כך נהגו שלא לרחוץ כלל ושלא לחוף ראשם כדי שלא יבוא לידי סריקה וז"ל רבי' שמשון בר' אברהם אמת אמר התלמיד בשמי שאסרתי חפיפת הראש באבל עד שלשים משום הסריקה [דאסורה] כנזיר דתנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק וילפי' פרע פרע מנזיר עכ"ל. ירושלמי פ"ק דשבת ישב לגלח ובאו ואמרו לו מת אביו ה"ז משלים את ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח. ולענין לספר תוך יב"ח כי מתוך שאתה עוסק במזונותיך ומצוי בין השרים אינך יכול לסבול גידול שער הנני מודיעך שלא הוזכרו יב"ח לענין סיפור אחרי אביו ואמו לא בגמ' דידן ולא בתלמוד ירושלמי אלא שהעולם נוהגים מעצמם ומחמירים לכבוד אבותיהם כדתניא במסכת שמחות שכל המרבה בעסקים על אביו ה"ז משובח וההיא דפרק אלו מגלחין דאמר על כל המתים כולם מספר לאחר ל' יום ועל אביו ועל אמו מגדל פרע עד שיגערו בו חביריו ויש מדקדקים הא אם לא גרעו בו חביריו אסור עד יב"ח ולא נהירא דא"כ ליתני עד יב"ח כדתני בסמוך גבי בית השמחה אלא כך הוא הפי' על אביו ועל אמו מגדל פרע [או] עד שיגערו בו חביריו ואו או קתני וה"ג בירושלמי להדיא על כל המתים הוא אסור בתגלחת עד ל' יום על אביו ועל אמו עד שישלח פרע או (שער) [עד] שיגערו בו חביריו ושילוח פרע נקרא לאחר ל' יום וראיה לדבר מההיא דס"פ כה"ג דת"ר כהן הדיוט אחר ל' יום מנ"ל דכתיב ראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וגו' עד ה"ק פרע ליהוי שלוחי לא לישלחו כלומר שלשים יום לא יגלחו הא יותר משלשים אינו רשאי לעכב מלגלח דא"כ הוי שילוח פרע הא למדת דרק שיעכב אחר שלשים אפי' יום או יומים כבר קיים הא דאמור רבנן על אביו ועל אמו עד שישלח פרע וזה החילוק בין אביו ובין אמו לשאר מתים דעל שאר מתים מגלח ביום שלשים ועל אביו ועל אמו עד יום או יומים אחר [שלשים] עד שיקיים שילוח פרע כדפריש' והא דמסיק או עד שיגערו בו חביריו אין הפי' עד שיגערו בו חביריו דהיינו שיאמרו לו בפי' אלא שיגדל שערו עד שיהיה משונה מחביריו שראוי לומר לו כמה זה משונה הלכך מותר אתה לספר כדרכך היתר גמור כדפרישית יצחק בר משה נב"ר. ירושלמי ר' שמואל בן אבודימי דמכה אמיה קומי מועדא תלתא יומין אתא שאל לר' מנא אמר כל דבר שהוא תלוי בשבעה ושלשים הרגל מפסיק ברם הכא עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו וקרוביו:
Loading...
Volume II, Siman 446
1
Loading...