(תמג) נעילת הסנדל. רחיצה. מלאכה
נעילת הסנדל. רחיצה. מלאכה
זה לשון רבי' שמואל זצ"ל אומר רבי דמותר לנעול אנפילאות של בגד שקורין קליצ"ש דלא אשכחן איסור מקרא אלא מנעלים כדכתיב ביחזקאל נעליך תשים ברגליך. וראיה קצת לדבר מיוה"כ דאסרינן בנעילת הסנדל ומצינו בפר"ח במסכת יומא דגרסי' בירושלמי הכי אית תניי תני יוצאין באמפליא ואוקימנא באמפלייא של (עור) [בגד] ותניא לעיל ואף במסכת תענית פ"ק מיתניא כשאמרו שאסור ברחיצה [ובמלאכה] לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וכשאמרו שאסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר הא כיצד יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ [וכשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר] וכן אתה מוצא באבל ובמנודה ואומר רבי דהאי וכן קאי נמי אנעילת הסנדל כמו ארחיצה דאשכחן בהדיא אבל אמלאכה גבי אבילות מה לי יום מה לי לילה דבשלמא בט"ב ליכא איסור מלאכה אלא משום מנהג כדתנן במס' פסחים פרק מקום שנהגו [מקום שנהגו] לעשות [מלאכה בט"ב] עושין [מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין] ובלילה אינו מנהג בשום מקום [שלא] לעשות מלאכה ואפי' נהגו אינו מנהג אבל בדרך איכא טעמא שהתירו חכמים לנעול משום דא"א לאדם לילך יחף כ"ש ולא נהירא (בה) [מה] שפי' משום דאיכא למימר הא דהתירו מלאכה בלילה משום דמילתא דלא שכיחא היא לעשות מלאכה וה"ה גבי אבילות עכ"ל משמע דה"ג בברייתא כשאסרו ברחיצה לא אסרו אלא ביום אבל בלילה מותר וכך פי' רש"י להדיא בברייתא ספ"ק דתענית מיהו בספרים שלפני ליתא לא בפ' ואלו מגלחין ולא פ"ק דתענית וגם באלפס ליתא וגם בתוספתא בדקתי פ"ק דתענית וה"ג התם היום אסור במלאכה והלילה מותר אבל לענין רחיצה אינו מחלק בין יום ללילה. גירס' הירושלמי פ"ק דתענית אית תניי תני יוצאין באנפילייא אית תניי תני אין יוצאין באנפילייא מ"ד אין יוצאין בשל עור ומ"ד יוצאין בשל בגד ר' יצחק בר נחמן סליק לגבי ריב"ל בליל צומא רבא נפיק לגביה לבוש סולייס' א"ל מה כן א"ל אסטניס אני ודכוות' איתא שילהי מסכת יומא בגמרא דידן ונהגו אבלים לנעול מנעלים רחבים כמו בוט"ש מפני איסתניסות ובשעת התפילה חולץ העתקתי מאבי העזרי: