רחיצה
אמרינן סוף פ"ק דתענית והלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל שבעה אבל (רוחץ הוא) פניו וידיו ורגליו בחמין אסור (והתם הוא) [והוא הדין] שאסור להושיט אצבעו במים חמין ולאו דוקא לרחוץ דהכי משמע לעיל דאמר ר"ח אבל אסור להושיט אצבעו במים חמין כ"כ מורי אבי העזרי. בצונן מותר ולסוך אפי' כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מניה מותר מדקא מפליג לענין פניו וידיו ורגליו בין חמין לצונן מכלל דכל גופו אפי' בצונן אסור דהיינו כר"ח דאמר התם כל שהוא משום אבל כגון ת"ב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר וכ"כ רבי' יצחק אלפס התם והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מות' עכ"ל וכן משמע ל' ירושל' דקתני אבל שבא מן הדרך והיו רגליו כהות מותר לרחוץ שאין רחיצת צונן רחיצה ש"מ שרחיצת צונן אסורה מדלא [קשרי] לה אלא למי שרגליו כהות מיהו פליג אגמ' דידן בהא דאנן שרינן רחיצת רגליו בצונן אפי' למי שאין רגליו כהות כדפרישי' מעתה איני יודע אמאי פי' רבי' שלמה לעיל דאמר ולערב משתטף בצונן אבל לא בחמין עד חוש"מ דהואיל דכל גופו נאסר בין בחמין בין בצונן א"כ כשהותרה רחיצה אף בחמין הותרה ושמא זהו דעתו דלא התירו אלא רחיצת צונן שאינה רחיצה חשובה אבל רחיצת חמין שהיא רחיצה חשובה לא התירו עד חוש"מ שכבר נכנס הרגל מידי דהוה ארחיצת פניו ידיו ורגליו כל שבעה שהתירו בצונן ואסרו בחמין. ירושלמי הדא דתימר ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינה של תענוג מותר. שמואל בר בא עלו בו חטטין אתון ושאלון לר' יסא מהו דסחי אמר לון ואי לא סחי מאית הוא אין (ציני) [כיני] אפילו בתשעה באב אין (ציני) [כיני] אפילו ביוה"כ וכבר היה מעשה ביולדת שמת לה מת יום י"א ללידתה ונשאל לרבי' שמשון בר' אברהם אם מותרת ברחיצה והשיב נראין הדברים דשריא ברחיצה חוץ מיום ראשון משום דאבילות ביום ראשון מדאורייתא דלא גרעה מאיסטניס דתנן פ"ב דברכות ר"ג רחץ לילה ראשונה שמתה אשתו א"ל תלמידיו למדתנו רבי' שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר בנ"א איסטניס אני ומפרש בגמ' דכתיב ואחריתה כיום מר ואנינות לילה דרבנן ובמקום איסטניס לא גזור רבנן עכ"ל. ונראה בעיני אני יצחק המחבר בר' משה דטובלת אשה מצות טבילתה ביומי אבלה כגון שחפפה בע"ש ומת לה מת בע"ש ונקבר ביום א' טובלת בו ביום כדתניא כל חייבי טבילות טובלין בין בת"ב בין ביוה"כ ואוקימנא בין בחמין בין בצונן ות"ב ואבל חדא מילתא היא כדאר"ח כל שהוא משום אבל כגון ת"ב ואבל אסור בין בחמין בין בצונן ואע"ג שאסורה בתשמיש הרי קיי"ל טבילה בזמנה מצוה כדפרי' בהלכות נדה ולשמא יבוא עליה ליכא למיחש שהרי איסור אבלות מורכב עליה. ואפילו היכא שלא חפפה קודם אבלה שמא מותר לחוף בימי אבלה בחמין מידי דהוה אטבילה עצמה דשריא בחמין בחמי טבריה שאינן שאובין. ורחיצה לא מיתסרא אפי' בחמין אלא שבעה וכשנהג מקצת שביעי רוחץ בו ביום דמקצת היום ככולו דא"ר עמרם א"ר אכל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה פירש"י אבל אינו אסור ברחיצה אלא ז' ימים ובשביעי גופיה כיון שעמדו מנחמין מאצלו בבקר מותר ברחיצה דקיי"ל כאבא שאול דמקצת היום ככולו ומה שעתה נוהגים שלא לרחוץ אחר שבעה כמדומה אני מפני דחיישינן דלמא אתי למיסרק רישיה דאסור כל שלשים:
Loading...
Volume II, Siman 435
1
Loading...