ת"ר שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד איזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים ורחוקה לאחר שלשים דר"ע וחכ"א אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים ארבב"ח א"ר יוחנן כל מקום שיחיד מקיל ורבים מחמירים הלכה כרבים חוץ מזו שאע"פ שר"ע מקיל וחכמים מחמירים הלכה כר"ע דאמר שמואל הלכה כדברי המקיל באבל פר"ח כיון דרבי יוחנן הורה כהא דשמואל הלכתא כותיה לעולם כדברי המקיל באבל. והא דתניא בד"א דשמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בחמשה מתי מצוה פירוש בחמשה שמצוה להתאבל עליהם והן בנו ובתו ואחיו ואחותו ואשתו אבל על אפיו ועל אמו אפי' שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים לית הלכתא כותיה דהא יחידאה היא כלומר ר' אלישע בן אבוה והזקנים שהיו עמו והורו בשמועה רחוקה לנהוג אבילות שבעה ושלשים יחידים הן ולא סבירא לן כותייהו דהא ר"ה ורבא הורו על אביו ואמו בשמועה רחוקה שלא לנהוג אלא יום אחד ועוד ר' חייא על אביו ואמו בשמועה רחוקה [נהג רק] יום אחד עכ"ל א"כ רוצה רבי' חננאל לומר שר' חייא היה שואל על אביו ואמו של עצמו ופריך מכל שכן דהשתא על אביו ואמו לא נהג אלא יום אחד על בנו לא כ"ש ומתוך דברי פי' רבינו חננאל מוכח דה"ג א"ל רבי חייא אבא קיים [א"ל רב אבא קיים] א"ל ר"ת אימא קיימת [אמר ליה רב אימא קיימת] כלומר אבי ואמי קיימים ולא אביך ואמך שלא רצה לומר מת משום מוציא דבה הוא כסיל אבל לפירש"י שפי' שהיה רבי חייא שואל על אביו ואמו של רב ואין משם ראיה לפסק הלכה מכל מקום כך היא הלכה כדפירש ר"ח וכן פי' בערוך כדפר"ח שהיה ר' חייא שואל על אביו ואמו של עצמו. מיהו צריכין אנו לדעת אם שמוע' רחוקה נוהגת גזירת שלשים אם לאו דלא קאמר ליה לשמעיה אלא להוליך כליו אחריו לבית המרחץ אבל תספורת לא ידענא. וא"ת והשתא גזירת שבעה דחמיר' לא נהוג גזירת ל' לא כ"ש הא לאו מילתא הוא שהרי תנן דקובר מתו ג' ימים קודם הרגל בטלה ממנה גזירת שבעה ולא גזירת שלשים וראיתי כתוב שיש בירושלמי דמו"ק להדיא גם דין שלשים אינו נוהג ואני ראיתי בירושלמי תני שמועה קרובה יש לה שבעה ושלשים שמועה רחוקה שבעה אין לה שלשים יש לה כך ראיתי בירושלמי שלפני. והיכא ששמע שמועה ביום שלשים בזה נחלקו הגאונים ר"ח כתב בפירושיו בפ' אלו מגלחין גרסינן בפ' יש בכור לנחלה מת ביום שלשים כיום שלפניו פי' כיום שלשים ואחד וחייב ה' סלעים לתת לכדן ור' עקיבה אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן א"ר אשי הכל מודים לענין אבילות דיום שלשים כיום שלפניו דמי וחשוב דביום ל"א שמע והנה היא שמוע' רחוקה ואינה נוהגת אלא יום אחד בלבד כשמואל דאמר הלכה כדברי המיקל באבל עכ"ל וזה לשון רבי' יצחק אלפס כתב בהלכות שאם שמע שמועה ביום שלשים שנוהג שבעה ושלשים כשומע ביום תשעה ועשרים ומסתברא כותיה ואיכא מאן דאמר דשמועה ביום שלשים כשמועה ביום אחר ושלשים היא ואינו נוהג אלא יום אחד בלבד ואיתלו בההיא דפ' יש בכור דא"ר אשי הכל מודים לענין אבילות דיום ל' כיום שלפניו וקסברי דיום שלפניו יום א' ושלשים הוא וגמרי מניה ליום שמועה והא טעותא רבתא היא דהא דאמר בבכורות לענין נפל הוא דאמר רשב"ג כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל. וקאמר רב אשי שאם מת הולד ביום שלשים כאילו מת ביום שלפניו שהוא תשעה ועשרים כלומר כנפל הוא חשוב ואינו מתאבל עליו. וראיה לדבר דהא גמרי לה מדאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל וש"מ דלקולא קאמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות דיום ל' כיום שלפניו אלמא לא מיחייב עליה אבילות הלכך לא מצית למימר כיום שלפניו אלא כיום כ"ט אי הכי היכי גמרי' מיניה דיום ל' לענין שמועה כיום אחד ושלשים אלא ודאי זו טעות האומר כן ואינו אלא כמ"ש בעל ההלכות דיום ל' הו"ל שמועה קרובה עכ"ל. ומסתבר דהויא לה שמועה קרובה ונוהג ז' ול' והא ליכא למימר דהואיל שהלכה כדברי המיקל באבל א"כ לענין מיתה היכא שמת ביום שלשים נחשוב אותו כאלו מת ביום תשעה ועשרים שלא יתאבל ולענין שמועה היכא ששמע ביום ל' נחשוב אותו כאילו שמע ביום אחד ושלשים כדי שלא יתאבל [אלא] יום אחד הא ליכא למימר דהוויין להו תרי קולי דסתרן אהדדי: