מתני' ביו"ט קורין חמשה ביום הכפורים ששה בשבת שבעה אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם ומפטירין בנביא. ובגמ' מפרש טעמא ובמס' סופרים קתני יו"ט דאיסור לאו חמשה. יוה"כ דאיסור כרת ששה שבת דאיסור סקילה שבעה ומתני' אוקמא רבא כתנא דבי ר' ישמעאל והכי הלכתא וכן עמא דבר כסתם המשנה ובסתמא דמס' סופרים אע"ג דאר"ע בשבת ששה וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ור' ישמעאל חבירו הוה אפ"ה נהגו העם כסתם המשנה ובסתמא דמס' סופרים דקתני בשבת שבעה [אין] פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן. ות"ר הכל עולין למנין שבעה אפי' אשה אפי' קטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור וכתב ה"ר משה מיימן זצ"ל קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה למנין ז'. ואומר אני המחבר דאפי' קטן שלא הגיע לחינוך עולה למנין שבעה דקתני במס' סופרים פ' ולמה אמרו קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס את שמע לומר יוצר אור ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו וקתני בסמוך קטן שאמרו מבן שנים עשרה שנה ולמעלה פורס את שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו עד שיהא בן עשרים מכלל דקטן דאיירי ביה לעיל דקורא בתורה היינו אפי' אינו בן י"ב והיינו שעדיין לא הגיע לחינוך. ונראה בעיני דצריך ליזהר שלא יקרא קטן בראשו מגולה דדילמא הלכה כי"א דקתני במס' סופרים פקח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים או מי שראשו מגולה פורס את שמע וי"א בכרעיו או בבגדיו פרומים פורס אבל בראשו מגול' אינו רשאי להוצי' הזכרה מפיו בין כך ובין כך מתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו וכמדומה דבקה"ת גם ת"ק מודה ולא מסתבר דנקט פקח למעוטי קטן דא"כ לימא גדול. ואמרי' פ"ק דקדושין משתבח לי' רב חסדא לרב הונא ברב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבוא לידך הביאהו לידי כי אתא חזיא דלא פריס סודרא א"ל מ"ט לא פריסת סודרא א"ל לא נסיבנא אלמא שהקפיד עליו שהלך בגילוי הראש כ"ש דסבר כי"א דאינו פורס על שמע בגילוי הראש שאינו רשאי להוציא הזכרה מפיו בראש מגולה וכן מצאתי אני המחבר בויקרא רבה פ' וזאת תהי' תורת המצורע בסיפה [בפסוק] ראשו כתם פז שדורש בעצלתים ימך המקרה ע"י שהאדם הזה מתעצל מלכסות את ראשו כראוי ימך המקרה הרי הוא נעשה (רומי נזקים) [דאומטיקום] ובשפלות ידים ידלוף הבית ע"י שהאדם הזה משתפל מלכסות גופו בראוי ידלוף הבית יעלה גופו חטטין. הא למדת שצריך אדם לכסות כל גופו ואין להעמיד טענה זו באשה דלאח"כ מסיק התם ר' כהן פתר קרייא באשה מכלל דעד הנה באדם זכר קא מיירי. הילכך נ"ב דאין יכול לקרות קטן בתורה בראשו מגולה וב"ש גדול ואין נראה בעיני מנהג רבותי' שבצרפת שמברכין בראש מגולה ובשמחת תורה נהגו לקרות קטנים ומזכירים הזכרה בראש [מגולה] וא"י איך לקיים המנהג אם לא כת"ק דיש אומרים דמס' סופרים. איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה פי' למנין הקורין בתורה רב הונא ורב ירמי' בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה מ"ד עולה דהא קא קרי ומ"ד אינו עולה כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה מפני כבוד תורה וכיון דמפני כבוד תורה הוא למנינא נמי לא סליק ופסק ר"ת זצ"ל דמפטיר עולה למנין הקרואים דהא מפר' תלמוד' טעמא דמ"ד דאינו עולה מפני שאינו קורא כ"א לכבוד תורה א"כ ע"כ קסבר שכמו כן אינו עולה למנין שלשה דהא אינו קורא כ"א מפני כבוד תורה אפ"ה מעשים בכל יום בתעניות ובמנחה וביום הכפורים שהשלישי מפטיר ש"מ דאנן כמאן דאמר עולה למנין סבירא לן. והא דשבתות אין המפטיר שביעי היינו משום דקיי"ל דבשבת מוסיפין עליהן הילכך [היכא] דאפשר לן לקיים דברי שניהם [קרי] שבעה והשמיני מפטיר [והיכא דלא אפשר עבדינן] כמ"ד שהמפטיר עולה מן המנין וכ"כ ה"ר משה מיימון המפטיר עולה מן המנין שהרי קרא בתורה ואם הפסיק ש"צ בקדיש בין משלים ובין המפטיר אינו עולה עכ"ל. הלכך הואיל ופסקנו שהמפטיר עולה אם קרא שליח צבור כל שבעה ובעודו קורא עם השביעי נזכר שאין מי שיודע לומר הפטרה כי אם זה השביעי אל יאמר קדיש אחריו אלא יפטיר זה השביעי ואינו קורא עמו פעם שנית ואם כבר אמר קדיש הרי אותו השביעי חוזר וקורא בתורה ומפטיר כדפי' לעיל שאחד קורא בתורה שבעה פעמים ואם ש"צ לא הי' משבעה הקורים בתורה ויודע להפטיר מוטב שיפטיר הוא שעדיין לא קרא ואל יפטיר אותו שכבר קרא: