עתה אפרש אם הכהן מותר ליכנס בספינה ולשוט עם המת. אמת שהמת שהסיט את הטהור דטהור טהור והטהור שהסיט את המת הטהור טמא דתנן במסכת זבים פ' ר' יהושע אומר נדה שישבה עם [הטהורה] הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין ובמת הכל טהור הוץ מן האדם ופי' רבי' יצחק דסימפונט זצ"ל חוץ מן האדם בזמן שהוא כרע אלמא דטהור שהסיט את דמת טמא ותנן התם להדיא פרק הנוגע בזב כל דנושא ונישא ע"ג המת טהור חוץ מן המאהיל ואדם בזמן שהוא מסיט הא למדת בפירוש דהמסיט את המת טמא. ובההיא דפ' אמר ר"ע דתניא כל הטומאות המסיטות טהורות חוץ מהסיטו של זב שלא מצינו לו צד היתר בכל התורה כולה ומוכח התם דהאי כללא דוקא הא למדת שהמת שהסיט את הטהור הטהור טהור אבל טהור שהסיט את המת הטהור טמא כדפרישי'. וכההיא דפ' כיצד צולין גמ/ נטמא טומאת התהו' דתני' המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא כו' עד אבל טעון או רכוב טמא לפי שההולך ברגליו אפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל וטעון או רכוב אי אפשר לו שלא יגע שלא יסיט ושלא יאהיל אלמא דטהור שהסיט את המת הטהור טמא וכההיא דתנן ומייתי לה בפרק המקבל בבבא מציעא המהלך בבית הפרס ע"ג האבנים שיכול להסיטן על האדם ועל הבהמה שבהן רע טמא פי' שמיטמא מפני שהוא מסיט את אבני בית הפרס. וקשיא לי אני יצחק המחבר דתניא בספרי פ' זאת חוקת התורה או שמטמא בהיסט אמרת ק"ו מה נבילה קלה הרי היא מטמאה בהיסט מת חמור אינו דין שיטמא בהיסט ת"ל וכל אשר יגע בו הטמא יטמא במגע הוא מטמא ואינו מטמא בהיסט הא למדת דהמסיט את המת טהור והא ליכא למימר דהתם דממעט ליה מהיסט היינו היכא שהמת מסיט את הטהור דהא מנבל' רצה ללמוד בקל וחומר ונבילה המסטת טהור כדתני' כל הטמאו' המסיטות טהורות. אלא נראה בעיני כמו שראיתי כתוב בגליון דהתם לאו במת ממש קמיירי אלא באדם שנגע במת שגם הוא חמור שמטמא כלים טומאת שבעה כדאמר התם לעיל כלים ואדם וכלים מנין ת"ל וכבסתם בגדיכם וכדתנן בפ"ק דאהלות כיצד ארבעה כלים הנוגעים במת ואדם בכלים וכלים באדם טמאים טומאת שבעה אלא הא קשיא לי דתנן פ"ק דכלים חמור מכולם המת שהוא מטמא באוהל אמאי לא תני חמור מכולם הזב שהוא מטמא בהיסט ודילמא הואיל והמת היסט מטמא לא פסיקא ליה. מ"מ אחרי שנתברר לן דטהור המסיט את המת טמא יש לאסור לכהן ליכנס עם המת בספינה מפני שאי אפשר לו [שלא] ינענע הספינה מחמתו ומיטמא והוא מוזהר על טומאה זו דכל טומאה שהנזיר מגלח עליה כהן מוזהר עליה. מיהו ה"ר משה כהן זצ"ל התיר הלכה למעשה לכהן להיכנס עם המת לספינה מההיא דתנן פ"ג דזבין וכך מתחיל הפרק הזב והטהור שישבו בספינ' או באסדא או שרכבו ע"ג בהמה אע"פ שאין בגדיהם נוגעין הרי אלו טמאים מדרס ופי' רבי' יצחק מסימפונט ספינה קטנה דומיא דאסדא המתמוטטת אע"פ שאין בגדי טהור ניגעין בבגדי הזב טמאי' מדרס והדר תני התם ישבו על הנסר ועל הספסל ועל הגשיש של מיטה ועל האוכלונס בזמן שהם מחגירין ופי' רבינו יצחק מסימפונט בזמן שהן מחגירין כלומר כיון שיושב אדם עליהם נוטין לכאן ולכאן כחגר המהלך שאין כחו יפה. פ"א נעקמין שדרך הנסרים בזמן שאינם בריאים ואינם עבים כיון שדורסין בני אדם עליהם נעקמין כקשת הרי לכל הפירושים כי האי גוונא מיירי שהטהור מסיט את הזב וקתני טמאים וקתני לקמן וכולן טהורים לבני הכנסת וטמאין לתרומה. ופי' רבי' יצחק וכל אלה שאמרנו טמאים לתרומה אבל לבני הכנסת כלומר לאוכלי טהרות ולפרושין גם הם גם בגדיהם בכה"ג. והיינו דתנן בגדי הפרושים מדרס לאוכלי תרומה עכ"ל. הא למדת דטהור המסיט את הזב בספינה או בנסר המחוגר דטהור לטהרות דאין כאן היסט גמור אלא שכח מים מעורב בו בספינה לא מקרי היסט כלל וכן בנסר הואיל ומתעקם לאו הסיטו היסט ולא מקרי היסט כלל אלא דרבנן אחמור לענין תרומה ודווקא בספינה קטנה המתמוטטת אחמור לענין תרומה אבל בספינה גדולה שאין דרכה להתמוטט ההיא אפי' לתרומה טהור כדתנן התם הזב והטהור שישבו בספינה גדולה וכו' עד אפי' מצד אחד טהורין ופי' רבי' יצחק עתה מתחיל לענין טהרה אפי' לענין תרומה. ואחר דאתבריר לן דכל כ אפי' לתרומה טהור בספינה גדולה ובקטנה לטהרות אסור א"כ אין כאן טומאה דאורייתא כלל ואין כאן אזהרה לכהן דמותר לו לכהן ליכנס עם המת. מיהו צריך ליזהר שלא לישב בתוך ד' אמותיו כדי שלא יבוא לידי מגע ואוהל וכן נראים הדברים הלכה למעשה כהוראת הרב ר' משה כהן זצ"ל וכן אני מורה אם בא מעשה לידי יצחק בר משה נב"ר: