בתשובה אחת דהואיל וכלאים כה"ג שרי שלא דרך חימום א"כ למתים אין בו משום לועג לרש דלא עביד חימום כן פי' רשב"ם זצ"ל ואע"ג דאיפלגו עלה בפ' דאשה בנדה דר' ינאי אמר לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור אפ"ה קיי"ל כר' יוחנן דאמר אפי' לקברו מותר דר"י לטעמיה דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן דמצות דרב יוסף קאי כותיה דאמר רב יוסף מצות בטילות לע"ל דאי אינם בטלות האיך זה נקבר בכלאים ויעמוד לתחיית המתים בכלאים אלא שמע מיניה שהם בטילות והכי נמי מסתברא כדקאמר רבי יוחנן אפילו לקברו דרשב"א היא דקאמר עושה ממנו תכריכין למת ואשכחן בפ' שואל במסכת שבת דסבר כר' יוחנן דתניא רשב"א אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות (הא למדת דרבי היינו דאמר ר' יוחנן במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות) הא למדת דר"ש אית ליה דר' יוחנן דנעשה חפשי מן המצות. ובפ' האשה קאמר דר' יוחנן דאמר אפי' לקברו דר"י לטעמיה דאמר נעשה חפשי ש"מ דר"י עיקר הוא דאמר אפי' לקוברו שרי וכרשב"א קיי"ל דסתם לן תנא כותיה דתנן תכריכי המת אין בהם משום כלאים כדפרישית לעיל וליכא למימר דמדאורייתא קאמר רשב"א אבל מדרבנן אסו' לקוברו בכלאי' דמדדייק מניה (ר"ח) [רב יוסף] דמצות בטילות לעתיד לבוא ש"מ דהלכתא למעשה קתני ואע"ג דבפרק שואל לכאורה משמע דשמואל פליג עליה דאמר אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד וה"נ משמע בפרק במה אשה אפ"ה קיי"ל דשמואל במקום רב ליתיה כל שכן במקום ר' יוחנן. וכשקוברים את המת בטלית בת ארבעת כנפים משמע בפ' התכלת דחייבין להטיל בו ציצית דא"ר טובי בר קיסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שיעטפו אותו בה כשימות שפטורה ומאי טעמא אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאכסויי עבירא. בההיא שעתא ודאי. בשעת מיתה כשמעטפין אותו בה רמינן לה ציצית משום לועג לרש שלא תחלוש דעתו של מת שחושבין אותו פטור מן המצות. הא למדת שצריך להטיל ציצית בבגד דבת ד' בנפים שקוברין בה את המת משום לועג לרש ולא דמי לבגד שאבד בו כלאים שמותר לעשות הימנו תכריכין למת כדפריש' לעיל דהואיל דלאו לחימום עבידא כה"ג אפי' לחי שרי. ור"ת פי' דלא (שרי) [שייך] ליעוג אלא גבי ציצית מפני שהיא חשובה וגדולה ושקולה כנגד כל המצות כדאיתא במנחות וגם ציצית עם ח' חוטין וחמשה קשרים עולין תרי"ג (מצות) לכך יש כאן לועג לרש יותר ולכך מטילין בו ציצית והכי משמע בפרק המוכר את הספינה שיש להטיל ציצית בתכריכין גבי רבב"ח דשקל תכלתא דחד ממתי מדבר אלמא שהיו שוכבים בציצית. מיהו אין משם ראיה משום דאמרי' באיכה רבתי דכל עת"ב היו כולן נכנסין בקבריהם מבעוד יום ולמחר בת קול מכרזת הבדלו החיים מן המתים ובלבושיהם שמחיים היו שוכבים בקבריהם ונקברים שם אלא ההיא דהתכלת ודאי ראיה היא כדפרי'. ויש אומרים שיש במדרש למה נסמכה פרש' ציצית לפרשת מקושש לומר לך כיון שמת אדם נעשה חפשי מכל המצות חוץ ממצות ציצית. ועתה שפירשנו שיש להם ציצית א"כ קשיא ההיא דמי שמתו גבי תכלתיה דר' (יוחנן) [יונתן] דשדי אקברי וא"ל ר"ח דלייה שלא יאמרו למחר באים אצלנו ועכשיו מלעיגים בנו מאי ליעוג איכא כיון דלדידהו נמי אית להו וי"ל דנראה כאילו אנו אומרים להם אנו בני חיובא ולא אתם דכתיב במתים חפשי. מיהו לא נהירא תירוץ זה לפי מה שאנו דורשים במדרש שגם המתים חייבים בציצית א"כ איך נאמר להם ולא אתם. ותו הואיל ופרישית דיש להטיל ציצית בתכריכי בת ד' כנפים א"כ על מה אנו סומכין שאנו נוהגים להסיר הציצית מטלית של מת. ומפרש רבי' תם שאין מטילין ציצית לבגד המת וגם אנו מתירים ציצית מטלית שקוברין בה המת משום דהציצית נראה כמעיד עליו שקיים כל המצות ועכשיו אין הדורות כשרים ונראה כמעיד עדות שקר כעצמו. ואמר במדרש על כנפי בגדיהם לדורותם לדור שכולו תם ועוד דבימיהם היה לכולם בחייהם טלית בת ארבעת כנפים אבל עכשיו אפי' בחייו אין לו אדרבה היה לועג לרש אם היו מזקיקי' אותו למצוה שלא קיים בחייו וא"ת א"כ מי שקיים בחייו יקבר בציצית לא היא דמתבייש אותו שאינו נקבר בציצית וגם חיים שאינם מתעטפין היו מתביישין כדאמר בפרק אלו מגלחין בראשונה היו מניחין את המוגמר תחת חולי מעים מתים והיו חולי מעים חיים מתביישין בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות וכו' וטובא קתני התם כה"ג ה"נ הכא להכי אין קוברין שום מת בציצית וא"ת אדרבה היא הנותנת דהואיל ולא קיימו מצות ציצית להכי ניחא טפי דליכספו וליזדלזלו ונעשה ציצית לאותם שקיימו מצות ציצית כי היכי דליזדלזלו אותם שלא קיימו. הא ודאי ליתא דבימי חכמים שהיה לכולם טלית בת ארבעת כנפים יש להעניש כדאמר בעידן ריתחא ענשינן. אבל עתה כשלובש טלית בת ד' כנפות אינו אלא מן המתמיהין אפי' בעידן ריתחא לא מיענשי. מיהו לא נהירא לי זה דטעם דבביהכ"נ וגם אפי' כל היום תחת סרבלו אינו כלל מן המתמיהי. אכתי תימא אמאי לא נקבור בציצית אותם שקיימו ואותם שלא קיימו ליכספו וליכספו ועוד אומר ר"י שיש לסמוך שלא לקבור מתים בציצית מההיא דמס' שמחות דקאמר אבא שאול צוה את בניו קברוני תחת מרגלותיו של אבא (והתירו) [והטילו] תכלת מפליוני ואע"ג דקאמר והטילו מאחר דקאמר מפליוני הרי משמע שצוה להסיר ועל פי ספרים החיצונים אנו נוהגים הרבה דברים כגון ויחל משה בתעניות ובמסכת מגילה אמרי' שאומרים ברכות וקללות וכן אמרי' במגילה ר"ח אב שחל להיות בשבת מפטירין בחדשיכם ואנו נוהגים ע"פ הפסיקתא להפטיר בה בשבת שלפני ת"ב. מ"מ היא גופה תימא מאי זה טעם צוה להתיר. ועוד דההיא דמי שמתו קשיא מ"ט א"ל דלייה וי"מ ההיא שעתא רמינן ליה משום לועג לרש אבל מיד מסירים אח"כ ואין נקבר עמו ופי' זה רחוק. ופי' מורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל דודאי יש להביר ציצית כטלית שנקבר בה המת וההיא דהתכלת דקאמר דההיא שעתא ודאי רמינן לה היינו אליבא דשמואל דאית ליה בפ' שואל בשבת דמצות אינן בטילות לעתיד לבוא ואם לא יטילו ציצית נמצא כשיעמוד מקברו בלא ציצית לעתיד לבוא יש כאן עבירה. והא דתלי טעמא בלועג לרש ולא במצות בטילות לפי שבא ליתן הטעם שהעומדין שם יש להם להטיל ציצית שאם לא יטילו הרי הם לועגין לרש ומתני' דכלאים עושין אותו תכריכין למת מוקי לה שמואל כר' ינאי דאמר לא שנו אלא לסופדו אבל לקוברו אסור ור' יוחנן פליג התם דאית ליה מצות בטילות לעתיד לבוא ושרי אפי' לקוברו. ואבא שאול במסכת שמחות שצוה להתיר תכלת שמא ס"ל כר' יוחנן דאמר מצות בטילות לע"ל. והמדרש סובר שהמתים חייבים בציצית כדפר' לעיל אתי כשמואל דאמר מצות אינן בטילות לע"ל. וכן הא דאמר בירושלמי דנדרים לעתיד לבוא הולך עשו ומתעטף בציצית והולך ויושב בין הצדיקים והקב"ה גוררו משם שנאמר אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך משמע שהצדיקים עטופי' בציצית לע"ל. שמא אתי כשמואל. ואנו כר' יוחנן קיי"ל שמצות בטילות לע"ל הלכך מסירין הציצית מטליתות שקוברין בהם מתים ומורי רבי' אבי העזרי הוא רבי' אליעזר בן רבי' יואל הלוי זכר צדיקים לברכה היה אומר הלכה למעשה מי שנהג בציצית בחייו יקבר בציצית ומי שלא נהג בציצית בחייו לא יקבר בציצית וכן עשה מעשה בעצמו וקברוהו בציצית והיה בעל הוראות וראוי לסמוך עליו:
Loading...
Volume II, Siman 421
1
Loading...