אמר רב יהודה אמר רב לוה אדם תעניתו ופורע פי' רבי' שלמה שאם נדר אדם להתענות ביום פלוני ולא יכול להתענות בו יכול לדחותו ליום אחר כי אמייתה קמיה דשמואל אמר וכי נדר הלא דלא סגי דלא משלם צערא הוא דקביל עליה אי מצי מצער נפשיה אי לא [מצי לא] מצער נפשיה ואפי' פרעון לא צריך איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב לווה אדם תעניתו ופורע כי אמרית' קמיה דמר שמואל אמר פשיטא לא יהא אלא נדר נדר לאו קא משלם למחר וליומא אחרא הא נמי יכול לשלם ליום אחד הלכך קיי"ל הכי דלווה אדם תעניתו ופורע דלל"ק דאמר שמואל דלא צריך פרעון הא קיי"ל רב ושמואל הלכת' כרב באיסורי ולאיכא דאמרי מודה שמואל דבעי פרעון ורבי' יצחק אלפס נמי לא הזכיר לישנא קמא אלא ל"ב דתרוייהו סברי דבעי לשלומי הלכך לוה אדם ופורע ואפי' נדר יום זה כדפי' רבי' שלמה שנדר להתענות ביום פלוני דהיינו יום זה ואפ"ה אם אינו יכול להתענות לווה אדם תעניתו ופורע. ואין לפרש דאינו יכול כגון דאנוס מחמת שחלה אלא אינו יכול היינו שהתענית קשה עליו או שנזדמנה לו סעודת מצוה כגון ברית מילה או סיום מסכתא או שמחת מריעות משום דרכי שלום וה"נ מוכח בסמוך דאפי' אמר יום זה לווה ופורע דאמרי' רב יהושע בריה דרב אידי איקלע לבי רב אשי אמרו ליה ליטעום מר מידי א"ל בתעניתא יתיבנא א"ל לוזיף מר וליפרע א"ל תענית חלום הוא אבל לא קאמר הא היום זה קבלתי עלי מיהו אין זה ראיה דיש לומר דה"ה שהיה יכול לומר כך אלא שכן היה האמת שבתענית חלום היה יושב מיהו כן הוא דאמת דאפי' אמר יום זה יכול ללותו ואפי' קבל עליו מבעוד יום כמו שפי' רבי' שלמה שנדר להתענות ביום פלוני דהיינו קבליה עליה מבעוד יום וכן הורה רבינו יצחק בר אברהם דאפי' אמר יום זה מותר ללוותו ולפרעו דרב ודאי איירי כגון דאמר יום זה דאי יום סתם מה שייך לומר לוה ופורע הלא אינו מחויב ביום זה יותר מביום אחר ואפי' אם לאחר שקיבל סתם גמר בדעתו להתענות זה היום זה אינו כלום הואיל שלא קיבל יום זה מאתמול בתפילת המנחה וההיא דירושלמי דנדרים בפרק קונם [יין] שאיני טועם דאמר התם נדר להתענות ושכח ואכל כזית אבד תעניתו ר' בא בשם רבנן דתמן והוא שאמר יום סתם הא אם אמר יום זה מתענה ומשלים ההיא פי' ריב"א דהיינו אם אינו רוצה ללוותו על יום אחר ישלימנו אחר שאכל ומיפטר: בברכות בפ' הקורא בתורה בעא מיניה אשיאן תנא דבי ר' אמי מר' אמי השרוי בתענית מהו שיטעום וכו' וככר פרישית ליה התם. אמר רבה בר מחסיא א"ר חמא בר גוריא אמר רב יפה תענית לחלום כאש לנעורת א"ר חסדא ובו ביום אמר רב יוסף ואפי' בשבת [וכו'] פי' מורי רבי' אב"י העזרי דההיא דאמר ליתיב תעניתא לתעניתא איזה יום שירצה ולאו דוקא יום שלאחריו מיד דלא חמיר מאנשי מעמד שלא היו מתענין באחד בשבת כדאיתא בפרק בתרא אנשי משמר [היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד מתכנסין לביהכ"נ ויושבין ד' תעניות] בשני בשבת בשלישי וברביעי ובחמישי בערב שבת לא היו מתענין מפני כבוד השבת ק"ו בשבת עצמה באחד בשבת מ"ט לא א"ר יוחנן מפני העכו"ם שעושין אותו יום איד ר' שמואל בר נחמני אמר מפני שהוא שלישי ליצירה דבערב שבת נברא אדם הראשון ובכל יום שלישי חלוש הוא רשב"ל אומר מפני נשמה יתירה שמרחיבין לו הדעת לאכילה ולשתיה דארשב"ל נשמה יתירה ניתנת בו באדם בערב שבת ובמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת וי אבדה נפש הלכך האי שציער עצמו בשבת ישב יום אחר בתענית כשירצה מיהו נראה בעיני אני המחבר דמצוה מן המובחר הוא שישב בתענית יום ראשון סמוך לשבת שאז הוא נראה וניכר שלכבוד שבת ישב בתענית וכן המנהג ואין משנין המנהג. בשם רבי' קלונימוס נמצא כתוב שבזמן הזה אין מתענין בשבת אפי' תענית חלום שאין אנו בקיאין בפתרון חלומות לדעת אם טוב אם רע כבימי חכמים כדאיתא בהרואה ובאיכה רבתי ומספיקא אין מתענים. וכן נר' למורי רבי' אב"י העזרי דאע"ג דקורעין לו גז"ד של שבעים שנה ודמי לספק הצלת נפשות דמחללין עליו את השבת כדאיתא בפרק בתרא דיומא אפ"ה נראה בעיניו דלא חמיר מדבר שאין מתענין עליו בשבת דתנן בפר' סדר תעניות אלו על אלו מתריעין בשבת על עיר שהקיפוה עכו"ם או נהר וספינה המטורפת בים שמעון התימני אומר אף על הדבר ולא הודו לו חכמים איבעי' להו לא הודו לו חכמים בשבת אבל בחול הודו לו או דילמא לא הודו לו כלל ת"ש שמעון התימני אומר מתריעין על הדבר בשבת [ואצ"ל בחול] חנן בן (מנחם) [פיטום] תלמידו של רבי עקיבה [משום ר' עקיבה] אומר אין מתריעי' על הדבר בשבת כל עיקר וכיון דאין מתריעין ב"ש דאין מתענין דאפי' בעיר שיש בה דבר אמר ר"ע במתניתין שסביבותיה מתריעות ולא מתענות כ"ש הכא שאין מתריעין שאין מתענין וקיי"ל כר"ע. ואינה ראיה טובה דגבי דבר לא הראו לו משמים שצריך תשובה וכפרה ואפשר שאינו בכלל ספק סכנה כלל אבל הכא שהראו לו חלום אם הוא ע"י מלאך ופתרונו כמו שהוא ירא וסבור א"כ בודאי בעבור זה הראו לו כדי שיתענה ויתכפר והוי ספק סכנת נפשות ואם הוא ת"ח ישב כל היום וילמוד בתעניתו ויתכפר לו וכן המנהג בזמן הזה שמתענין בשבת בעבור חלום וכן היו רבותי' נוהגים. וכתוב בתשובות וששאלתם יחיד מהו שיאמר ענינו בר"ח ובמועד בשומע תפלה מי אמרינן כיון דמתענה לימא ענינו או דילמא הואיל דלאו יום [דחזי] לעינוי הוא דהא רבים לא קא מתענין ביה לא לימא כלל אם תמצי לומר כיון דלאו יום דחזי לתענית הוא אי אפשי דלימא ענינו ביום צום מהו דליצלי בתר אלהי נצור לשוני גלוי וידוע לפניך שבזמן שביהמ"ק קיים וכו' כך הורה רבי' שמואל בן רבי' דוד הלוי זצ"ל כשיושב יחיד בתענית בין בשבת בין בימים טובים בין בר"ח אומר לאחר אלקי נצור תפלה דרב ששת דס"פ היה קורא דאמר התם רב ששת כד יתיב בתעניתא בתר דמצלי אמר הכי רבש"ע גלוי וידוע לפניך בזמן שביהמ"ק קיים אדם חוטא מביא קרבן ומקריב חלבו ודמו ע"ג המזבח ומתכפר לו ועכשיו אני ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי בקרבי יה"ר מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעטו בקרבי כאילו הקרבתים לפניך ע"ג המזבח ותרצני ויהיו לרצון אמרי פי וכו' ואין אומר כלל ענינו [כך] קבל מרבותיו עכ"ל התשובה והיכי משכחת שישב בתענית בשבתות וי"ט אם לא שישב בתענית חלום אלא ודאי בת"ח קמיירי וילפינן מיניה שבזה"ז נמי מתענין ת"ח ואפי' בשבת. אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש יחיד שקיבל עליו תענית [מתפלל של תענית] והיכן אומרה בין גואל לרופא מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמר רב יצחק בשומע תפלה וכן א"ר ששת בשומע תפלה והלכתא יחיד בשומע תפלה ש"צ בין גואל לרופא:
הדרן עלך מאימתי