הקורא את המנילה למפרע לא יצא. תנא וכן בהלל ובק"ש וכן בתפילה שאין לומר למפרע. ק"ש מנא לן דתניא ק"ש ככתבה דברי רבי וחכ"א בכל לשון מ"ט דרבי אמר קרא והיו בהוייתן יהו ורבנן מ"ט א"ק שמע בכל לשון שאתה שומע ורבי נמי הא כתיב שמע ההיא מבעיא ליה השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ורבנן סברי כמ"ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו [יצא] ורבנן נמי הכתיב והיו ההיא מב"ל שלא יקרא למפרע [והכי שלא יקרא למפרע] מנ"ל נפקא ליה מדברים הדברים ורבנן דברים הדברים לא משמע להו פסק רבי' יצחק בר' שמואל הלכ' כרבנן דאמרי ק"ש בכל לשון דחדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דאסקינן דרבנן סברי להו כמ"ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא וקיי"ל כותיה דתנן פ"ב דברכות הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ר' יוסי אומר לא יצא קרא ולא דיקדק באותיותיה ר' יוסי אומר יצא ר' יהודה אומר לא יצא וא"ר טבי א"ר יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל כת"ק אם לא השמיע לאזנו יצא וכר' יוסי אם לא דיקדק באותיותיה שיצא ותו דלהכי קאמר הכא ורבנן סברי כמ"ד הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא ולא משני ורבנן תרתי ש"מ כדמסיק פ"ב דברכות מ"ט דר' יוסי דכתיב שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך ות"ק שמע בכל לשון שאתה שומע ואידך תרתי ש"מ. והתם נמי לא בעי למימר ואידך סבירא לה כרבי משום דניחא ליה לאוקומי תרווייהו כהילכתא. תפילה מנ"ל דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמ"ע ברכות לפני ר"ג על הסדר ביבנה. על הסדר כמשפט המקראות וכדיליף לקמן. הא דאמר בברכות אמצעיות אין להן סדר פי' רבי' שלמ' טעה בהשיבנו ואמר ברכ' אחרת יתחיל מהשיבנו ואילך ואין צריך להתחיל באתה חונן כמו בשלש ראשונות שאם טעה בגבורות והזכיר קדושת השם חוזר לראש התפילה וכן בג' אחרונות או אם לא כיון לבו באמצע הברכות באמצעיות ואינו יודע באיזה מהן עומד יתחיל מאותה שיודע שאמר ואילך ור"ת אומר שאם דילג השיבנו או ברכה אחרת ונזכר בה אחר כמה ברכות ואפי' סמוך לשומע תפלה יאמרנה שם ואח"כ שומע תפילה או ברכה אחרת שהיה עומד סמוך ליה כשנזכר.
מתני' קראה על פה לא יצא מנלן אמר רבא אתיא זכיר' זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר והאי זכירה דהתם ממאי דקריאה היא דילמא עיוני בעלמא לא ס"ד דתניא זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:
מתני' קראה תרגום לא יצא היכי דמי אילימא דכתיבא מקרא וקא קרי לה תרגום היינו על פה לא צריכא דכתיבה תרגום וקא קרי לה תרגום.
מתני' קראה בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללועזות בלעז. ותניא גיפטית לגיפטים עברית לעברים עילמית לעילמים מדית למדים יווני' ליווני' [יצא] ודקתני מתני' קראה בכל לשון לא יצא כגון גיפטית למדים ומדית לגיפטים.
מתני' והלועז ששמע אשורית יצא. והא לא ידע מאי קאמרי קמיה מידי דהוה אנשי' ועמי הארץ מתקיף לה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים ידעינן מאי היא אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא הכא נמי מצות קריאה ופרסומי ניסא אע"פ שאינן יודעים מה ששומעין שואלין את היודעים ואומרים מה היא הקריאה (הזו) ואיך היה הנס ומודיעים להם:
מתני' קראה סירוגין יצא. מאי סירוגין פסקי פסקי כגון שקורא מעט ושידה עד שקורא את כולה. ת"ר קראה סירוגין יצא סירוסין לא יצא פי' רבי' שלמה סירוסין למפרע שמהפך כי פסוק ופסוק כמו סרס את המקרא וכן יצא מסורס או מהותך. ירושלמי סירוגין קטועין [קרי] חד פרי חד ופירש רבי' יצחק אלפס כגון שקורא פסוק ומדלג פסוק וקורא פסוק שלישי וחוזר וקורא את הפסוק השני שדילג. הקורא כה"ג לא יצא דהו"ל כקורא למפרע. ר' מונא אומר משום ר' יהודה אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. א"ל אביי לרב יוסף כדי לגמור את כולה מהיכא דקאי לסופה או מרישא לסיפא א"ל מרישא לסיפא דא"כ נתת דבריך לשיעורין [א"ר אבא] א"ר ירמיה בר אבא אמר רב הלכ' כרבי מונא שאמר משום ר' יהודה [ושמואל אמר אין הלכה כר' מונא] ואיכא דאמרי א"ר (ירמיה בר אבא) [כהנא] אמר רב הלכה כר' מונא ושמואל אמר אין הלכה כר' מונא רב ביבי מתני איפכא אמר רב אין הלכה כר' מונא ושמואל אמר הלכה כר' מונא אמר רב יוסף נקוט דרב ביבי בידך דשמואל הוא דשמעית ליה דחייש ליחידאה כתב רבי' יצחק דאין הלכה כר' מונא אלא אפי' אם שהה כדי לגמור את כולה יצא וגבי תקיעות אמרי' אם שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא עכ"ל וכן פסק רבי' יצחק בר שמואל דהא קיי"ל הילכתא כרב באיסורי וכתב רבי' שמשון זצ"ל מיכן סומך ר"י דכשעומד באמת ויציב שממתין בסוף עד שיוכל לומר עם הציבור קדושה וברכו ואיש"ר מברך ולא איתברר לי היכי קאמר:
ת"ר השמיט בה סופר אותיו' או פסוקי' פי' דילג וקראן הקורא על פה כמתורגמן המתרגם על פה יצא ורמינהי היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות אם רישומן ניכר כשירה אם לאו פסולה ל"ק הא בכולה הא במקצתה.
ת"ר השמיט בה הקורא פסוק אחד לא יאמר אקרא את כולה ואחזור ואקרא אותו פסוק אלא קורא מאותו פסוק ואילך הנכנס לביהכ"נ ומצא ציבור שקראו חציה לא יאמר אקרא חציה עם הציבור ואחזור ואקרא חציה הראשונה אלא קוראה מתחילתה ועד סופה.
מתני' קראה מתנמנם יצא היכי דמי מתנמנם [א"ר] אשי נים ולא נים תיר ולא תיר כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא דבר הבא מבינת הלב וכי מדכרו ליה מדכר׃
מתני' היה כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אוקימנא דמנחה מגילה כולה כתיבא קמיה וקרי פסוקא פסוקא במגילתא דמנחא קמיה וכתב לה [דאפי'] למ"ד לקמן מאיש יהודי צריכה שתהא כולה כתובה וקיי"ל כר' יוחנן דאמר אסור לכתוב אפי' אות אחת שלא מן הכתב: אביי שרי להו לדבי בר חבו למיכתב תפילין ומזוזות שלא מן הכתב כמאן כי האי תנא דתניא ר' ירמיה אומר משום רבי' תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב מ"ט מיגרס גריסן: