משילין פירו' דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת מי [שיש] לו חיטין ושעורין שטוחין על גגו ליבשן וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ דליכא טירחא כולי האי ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתיקרת הגג אבל חלון כמו גג המוקף מחיצה וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו כדלקמן לא טרחינן. ועד כמה א"ר זירא אמר רב אסי ואמר לה א"ר אסי א"ר יוחנן כאותה ששנינו מפנין ד' וה' קופות של תבן ושל תבואה מפני דאורחין ומפני ביטול ביה"מ ואע"ג דדחי לה תלמודא אפ"ה כר' יוחנן קיימי לן דלא דיחויא גמורה היא אלא שהתלמוד שוקל הסברא שיש להפוך הסבר' ולומר דלא שרינן כולי דאי ויש להפוך הסברא ולומר דאפי' טובא נמי שרינן יותר מארבע וה' קופות הילכך ארב אסי א"ר יוחנן סמכי' שהכריע ואמר ד' וה' קופות כההיא דמפנין. אר"נ לא שנו אלא באותו הגג שארובה בגג שהפירות בו אבל מגג לגג לא תנ"ה אין מטלטלין מגג לגג ואפי' גגותיהן שוין. ובפירות שבא להשילן מפני הגשמים קא מיירי. חתניא לא ישלשלם בחבל בחלונות כגון אם הגג מוקף מחיצה ואין בו ארובה אבל יש חלון במחיצה לחצר או לבית לא ישלשלם בשקין דרך חלון בחבל משום שיש טורח להעלות מן הגג לחלון ומשם לארץ ולא יורידם דרך סולמות כל מדריגה קרוי סולם ואף דכבשין שלנו.
מתני' ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף גשמים הנוטפין מן הגג ולא אמרי' טורח שלא לצורך יו"ט הוא דשרו ליה רבנן משום הפסד ממון וכן כדי יין וכדי שמן נמי מכסין מפני הדלף. אמר עולא ואפילו אוירא דליבני (הפרודים) [הסדורים] ומוקצים לבנין וגשמים באים ומתירא שמא ימוחו מותר לטלטל כלים ולכסותן ולא אמרי' הואיל ואין עצמן ניטלין אף הכלי לא ינטל לצורכן. ור' יצחק אמר דוקא פירות הראוין לאכילה שראוין לטלטל הוא דשרו רבנן לטלטל כלי לצורכו אבל מידי דלאו בר טילטול לא כתב רבי' יצחק אלפס שאין הלכה כר' יצחק הלכך אפי' כל דבר מוקצה מותר ליקח כלי ולכסותו והא [ראיה] דתנן פורסין מחצלת ע"ג לבנים בשבת ואע"ג דלא חזי למיזגא עלייהו. ירושלמי ר' ירמיה בשם רב פורשין מחצלת ע"ג שיפשוף של לבינים א"ר יוסי בר' ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי פי' משום אבא. תני חבית של טבל שנתרועעה מביא כלי אחד ונותן תחתיה נתמלא אסור ליגע בו א"ר זעירא זאת אומרת שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו ׃ תני נר שכבה מצילין את שומנו אמר [ר' יעקב בר אחא] דר"ש היא דאמר כבה מותר לטלטלו ׃
מתני' ונותנין כלי תחת הדלף בשבת להצילו בתוכו מפני טינוף חבית תנא אם נתמלא כלי שופך לחוץ ושונה וניתנו למקומו תחת הדלף ואינו נמנע מלעשות כן כל היום אם צריך לכך. ואותן המים מסתפק מהן ביו"ט כדאמר בירושלמי א"ר חנינא עשו אותן כנהרו' ומעינות הבאין מחוץ לתחום ממלא מהן בשבת ואצ"ל ביו"ט: בי ריחיא דאביי דלוף. הדלף היה נופל על אמת הריחים שלו והיו עשויין בטיט ונימוחין מפני הגשמים ולא הי' מספיק לכלים הצריכים לתת תחת הדלף אתא לקמיה דרבה א"ל זיל עלייה לפורייך להתם לבית שהן שם דליהוי כגרף של רעי שיהיו מאוסין הרחיים להיות לפני מיטתך ואתה מותר לטלטלן ולהוציאן לחוץ. יתיב אביי וקא קשיא ליה וכי עושין גרף של רעי לכתחילה אדהכי והכי נפיל בי ריחיא דאביי אמר תיתי לי דעברי אדמר: אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה גרף ועביט כלי חרס הן אלא של רעי קרוי גרף ושל מי רגלים קרוי עביט תנ"ה גרף של רעי ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה וכשהוא מחזיר נותן בהם מים ומחזירן דמוקצין מחמת מיאוס הן ואי לאו אגב מיא לא מצי לטלטלינהו. סבור מינה מדשמואל היו סבורין דתלמידים דדוקא גרף נקט דאגב מנא שרי לטלטל את הריעי אבל בפני עצמו ליטול הריעי או דבר מיאוס ממש ולהוציאו לא שרו ת"ש דההוא עכבורת' דאשתכח באספרמקי דרב אשי אמר להו רב אשי נקטוה בצוציתא ואפקוה. בצוציתיה פי' בזנבו אספרמקי פי' רש"י בשמים וכן פי' בערוך וכתב רבי' יצחק אלפס ולא מיבעי ביו"ט דמותר לטלטל ולהוציאו אלא אפילו בשבת נמי שרי כדתנן בפרק כל כתבי הקודש כופין קערה על צואה של קטן ואמרי' בגמרא רב יהודה ורב ירמיה בר אבא ורב חנין בר אבא איקלעו לבי אבין מנשיקיא אייתו ליה פרוותא לרב יהודה ולרב ירמיה בר אבא ולרב חנן בר אבא לא אייתו ליה אשכחיה קא מתני לבריה ועל צואה של קטן אמר ליח אבין שטיא היכי מתני שטיותא לבניה והלא היא עצמה מוכנת לכלבים וכ"ת משום דלא חזיא מאתמול והא תניא נהרות המושכין ומעינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם אלא היכי אתנייה אימא על צואה של תרנגולין מפני הקטן ותיפוק לי דהוא גרף של רעי וכ"ת גרף בכלי מטלטלינן איהו גופיה לא מטלטלינן והא ההיא עכבורתא דאשתכח וכו' וההיא שמעתא כולה בשבת איירי: