מתני' אין מנהיגין את הבהמה במקל ביו"ט וראב"ש מתיר. השתא ס"ד טעמייהו דרבנן משום דאין משתמשין בעצים שלא נעשו כלים מעיו"ט דלא ניתנו אלא להסקה והיינו דקא מסיק למימרא דראב"ש דמתיר כאבוה ס"ל. בהא אפי' ר"ש מודה. כלומר הך פלוגתא לאו במוקצה היא ואפי' ר"ש מודה לת"ק דאסור ולאו משום מוקצה אלא משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא כמוליכה למכור בשוק וכן הלכה דאסור להנהיג הבהמה במקל בר"ה ביו"ט כדפירש"י במתני' בר"ה: חיזרא פי' ענף עץ שהוא חד כקוץ וראוי לתוקעו בצלי כמין שפוד ולצלות בו רב נחמן אסר ביו"ט דמוקצה הוא לטלטל שלא עשאו לצלי מבעו"י ורב ששת שרי. ברטיבא שאינו ראוי לטלטלו אפי' להסקה כ"ע ל"פ דאסור כי פליגי ביבישא מאן דאסר אמר לך לא ניתנו עצים אלא להסקה ומאן דשרי אמר לך מה לי לצלות בו מה לי בגחלתו הרי ראוי לטלטלו ולעשות בו גחלת וצולה בו והלכתא יבישא שרי רטיבא אסור פירש"י הך הלכתא אליבא דמאן ראית ליה מוקצה אקבעא אבל אנן כר"ש ס"ל בין במוקצה בין בדבר שאינו מתכוין וכר"י במכשירי אוכל נפש וכולהו שרו בין חיזרא בין סמיכת קדירות והקפת חביות ומדורתא וקדירה וכל האמוראין שאסרו אלו למעל' תלמידי דרב הוו ורב ס"ל כר"י במוקצה ואנן קיי"ל כר"ש עכ"ל: דרש רבא אשה לא תכנס [לדיר העצים] ליטול מהן עץ לעשות אוד לתנור שקורין בל' כנען אוש"ג דס"ל כר"י דלא ניתנו עצים אלא להסקה ואוד שנשבר אסו' להסיקו ביו"ט לפי שמסיקין בכלי' ואין מסיקין בשברי כלים לימא רבא כר"י ס"ל והא א"ל רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ושדי מעיה לשונרא ולר"י אסור לטלטלו ולתתו לחתול דמאתמול מוכן לאדם הוי ולא לכלבים דהא אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה. התם כיון דמסרחי אם יניחם לצורך יו"ט והיום לא היה צריך דמאתמול דעתיה עלויהו להשליכם לכלבים. הילכך רבא כר"י ס"ל ולית הילכתא כוותיה אלא כר"ש קיי"ל. ואשה נכנסת לדיר של עצים ונוטלת מהן עץ לעשות אוד לתנור ומשלכת בני מעים לכלבים ואפי' לא מסרחי: מתני' נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו. אמר רב יהודה אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי. כגון קש ועלי קנים אין בהן משום תיקון כלי ומותר לקטום ולתקן קש של שיבולין בשבת לחצות בו שיניים איתיביה רב כהנא לרב יהודה מטלטלין עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן לחולה ומוללו בין אצבעותיו להוציא ריחו. ומריח בו ולא יקטמנו להריח בו שיהא מקום הקטימה לח וריחו נודף ואם קטמו פטור דאינו לשם כלי אבל אסור לחצות בו שיניו. לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת [וכו'] אלא כי תניא ההיא בקשין דאינן ראוין למאכל בהמה וה"מ וה"ק ומוללו ומריח בו וקוטמו ומריח בו בד"א ברכין אבל בקשין לא יקטמנו ואם קטמו פטור אבל אסור לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת. תני חדא קוטמו ומריח בו אפי' לכתחילה דאפי' לחצות בו שיניו שרי אלא אורחא דמילתא נקט שאין דרך רכין לחצות ותניא אידך לא יקטמנו להריח בו [אמר ר' זירא אמר רב חסדא לא קשיא הא ברכין והא בקשין] מתקיף לה רב אחא בר יעקב בקשין להריח בו אמאי לא וכי גזור רבנן בשאין מתכוין לעשות כלי אטו מתכוין מ"ש מהא דתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ועוד (רב אדא) [רבא] בר אדא ורבין בר רב אדא דאמרי תרוייהו כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלותא אלותא אע"ג דקשין וחזיין לקתתא (דנגרי) (דנרגי) וחציני א"כ אפי' קשין מותרין להריח. והיכי מיתוקמא ההיא דקתני לא יקטמנו להריח בו לא קשיא הא ר"א והא רבנן דתניא ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו וחכ"א לא יטול אלא מן הראוי לאבוס של בהמה שהוא מוכן לכל צורך ושוין שלא יקטמנו לקיסם לחצות בו שיניו קטמו לחצות בו שיניו ולפתוח בו דלת בשוגג חייב חטאת במזיד ביו"ט סופג את הארבעים דברי ר"א וחכ"א א' שבת וא' יו"ט אינו [אלא] משו' שבות דקטימה תיקון כלאחר יד הוא ולא תיקון מעליא הוא ר"א דקאמר חייב חטאת בלחצות בו שיניו הכא גבי קוטמו להריח בו קאמר פטור אבל אסור רבנן דקאמרי פטור אבל אסור הכא מותר לכתחילה ורב יהודה דמפשח להו להריח כרבנן דאמרי בקוטם לכלי פטור אבל אסור הכא דלהריח מותר לכתחילה והא לא יקטמנו ר"א היא. הילכך ל"ש רכין ל"ש קשין מותר לקוטמן ולהריח בהן. לחצות בו שיניו מותר לקטום הרכין הראויין למאכל בהמה וקשין שאינן ראויין למאכל בהמה אסור לקטום אפי' לר' אליעזר דושוין קתני דהיינו אפי' ר"א מורה בקשין: מתני'. ומגבב. קיסמין וקשין מן החצר ומדליק שכל שבחצר מוכן. וחכ"א מגבב משלפניו ומדליק. אבל לא מן החצר הואיל ודקין הן וטורח לקוששן ומאתמול לאו להכי קיימי פירש"י ודקאמרי' נוטל קיסם לחצות בו שיניו משלפניו אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק דלא ניתנו עצים אלא להסקה ובתרתי פליגי עכ"ל ודקאמר ר"א נוטל אדם קיסם משלפניו לאו דוקא דלר' אליעזר אף כל החצר נמי דהא כל מה שבחצר מוכן ולית ליה לא נתנו עצים אלא להסקה וקיי"ל כותיה בהא כדפרישית לעיל דקיי"ל כר"ש. ת"ר מגבב אדם מן החצר ומדליק שכל שבחצר מוכן הוא ובלבד שלא יעשה ציבורין ציבורין ור"ש מתיר לעשות ציבורין במאי קמיפלגי [מ"ס] משום דמיחזי דקא מכניף למחר וליומא אחרינא ור"ש כבר קדירתו מוכחת עליו ירושלמי מה ביניהון לעשות ציבור ביניהון על דעתי' דר' שמעון עושין ציבור אחד על דעתיהון דרבנן אין עושין ציבור רוצה לומר אפי' ציבור אחר אסור ולר"ש ציבור אחר מותר (ואחד) [ושנים] אסור ׃