המביא כדי יין ממקום למקום בתוך התחום או על ידי עירוב לא יביאם בסל ובקופה לתת שלש וארבע בתוך קופה וישאם דנראה כמעשה חול לשאת משאות אבל מביא הוא על כתיפו אחת או שתים דמוכיח דלצורך (מועד) יו"ט או לפניו בידו. פי' ריב"א דווק' ממקו' למקום אבל מבית [לבית] בתוך העיר אין צריך לשנות ועוד פי' דבסל ובקופה אפי' אחת או שתים אסור אלא על כתיפו או לפניו דרך שינוי מותר: מתני' וכן המוליך את התבן להיסק או לבהמה לא יפשיל את הקופה לאחוריו דגנאי יו"ט היא דנראה כמתכוין למלאכה רבה או להוליך למקום רחוק כדרך חול אבל מביאה בידו. ירושלמי רב יהודה בעי מהו להוציא תבן מרה"י לר"ה לא מתני' היא המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו מתני' כמ"ד לכל נפש אף נפש בהמה בכלל ומה צריכא ליה כמ"ד אין נפש בהמה בכלל ברם כמ"ד נפש בהמה בכלל פשיטא ליה הירושל' סובר דמשנתינו איירי במוליך מרה"י לר"ה ולא כמו שפירש רש"י בתוך התחום או ע"י עירוב ומשמע נמי דפשיטא ליה דבמוליך את דתבן לבהמה קא מיירי וקא מיבעי ליה אליבא דריה"ג דממעט בהמה מלכם לעיל פ"ב אבל לר' עקיבה דסבר נפש בהמה במשמע פשיטא ליה שמוליכין את התבן מרה"י לר"ה לצורך בהמה ולעיל פ"ב פסקנו כריה"ג. מיהו מסתבר דפליג אגמרא דידן דכולה שמעת' איירי משום עובדא דחול אפי' בתוך התחום או ע"י עירוב:תנא אם [אי] אפשר לשנות כגון שזימן אורחין הרבה וצריך להביא הרבה ביחד מותר:מתני'. מתחילין בערימת התבן להסיקו ואף על פי שלא זימנו מבעוד יום ולא היה רגיל להסיק ממנה. אבל לא בעצים שבמוקצה. רחבה שאחורי בתים קרוייה מוקצה ע"ש שהיא מוקצה לאחור ואין נכנסין ויוצאין לה תדיר ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה. א"ר כהנא זאת אומרת מתחילין באוצר תחילה פי' בדבר האצור שהיא מוקצה לאוצרו לזמן ארוך כי האי דסתמיה אצריה [לבהמה]. ומני ר"ש הוא דלית ליה מוקצה. אימא סיפא אבל לא בעצים שבמוקצה [אתאן לר"י דאית ליה מוקצה] הכא בארזי ואשוחי דאין אדם מסיק אותם דעומדים לבנין דמוקצה מחמת חסרון כיס אפי' ר"ש מודה. איכא דמתני לה אסיפא אבל לא בעצים שבמוקצה אמר רב כהנא זאת אומרת אין מתחילין באוצר תחילה מני ר"י היא דאית ליה מוקצה אימא רישא מתחילין בערימת התבן [אתאן לר"ש דלית ליה מוקצה] התם בתיבנא סריא נרקב ומסריח שאינו ראוי למאכל בהמה וסתמיה לעצים דלאו היינו אוצר. והא חזי לטינא. לטיט ללבון לבנים. דאית ביה קוצים. ואינו יכול לגבלו בידיו וברגליו. כתב רבי' יצחק אלפס אוקמה רב כהנא כר"י דאית ליה מוקצה ולא הזכיר לשון ראשון דאוקמה כר"ש סובר שכן הלכה שאין מתחילין באוצר תחילה ויותר היה סברא לפסוק כלשון ראשון דקיי"ל כר"ש דלית ליה מוקצה ולענין שבת נמי איפליגו בה רב חסדא ושמואל דתנן מפנין אפי' ד' וה' קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחין ומפני ביטול בית המדרש ופרכי' השתא חמש מפנין ד' מיבעיא ואמר ר"ח ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול ומאי אבל לא את האוצר שלא יתחיל באוצר תחילה ומני ר' יהודה היא דאית ליה מוקצה ושמואל אמר ארבע חמש כדאמרי אינשי ואפי' טובא נמי מפנין ומאי אבל לא את האוצר שלא לגמור את האוצר כולו דילמא אתי לאשוויי גומות אבל אתחולי מתחילין ומני ר"ש היא דלית ליה מוקצה ת"ר אין מתחילין באוצר תחילה אבל עושה בו שביל בכניסתו וביציאתו ת"ר תבואה צבורה לתך בעי מיניה ר' נחומי בר זכריה מאביי כמה שיעור תבואה צבורה א"ל הרי אמרו לתך ופר"ח זצוק"ל סוגיא דשמעת' כרב חסדא דמתני' סתמא תנן כוותיה דאין מתחילין באוצר תחילה ולא בתבואה ומדבעא רב נחומי כמה שיעור תבואה צבורה ותנא תבואה צבורה לתך ש"מ דהילכתא כהני מתניתי דקטרחינן לפרושי טעמייהו ויש מי שאומר הלכה כשמואל דמוקים למתני' כר"ש דלית ליה מוקצה והלכתא כותיה עכ"ל וכן הסברא שהלכה כשמואל וכלשון ראשון דרב כהנא דשמעתין. ולדעת ריב"א זצוק"ל איכא דאמרי כטפל לעיקר ולר"ת זצוק"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל ומוקצה דרבנן היא. ירושלמי בשמעתין ר' יעקב [בר] אחא בשם ר' יסא מוקצה שיבש אסור ליגע בו ונראה בעיני דקמ"ל דאע"פ שיבש שאין בו ממשות אפ"ה לא פקע מיניה איסור מוקצה. ואסור ליגע בו דקאמר נ"ב דלאו ליגע דווקא קאמר אלא כלומר אסור ליגע בו ולטלטלו: