מתני' אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביו"ט אבל שוחט הוא הטבח בלא דמים ומחלקין אותה ביניהם. מאי אין נמנין אר"י אמר שמואל אין פוסקין דמים לכתחילה ביו"ט היכי עביד [דקתני] שוחט הואז ומחלק ביניהן שידעו למחר כמה היתה שוה לפיסוק דמיה אמר (רבא) [רב] מביא להם שתי בהמות. שוות. ומעמידין להן זו אצל זו. ויאמר להן ראו שזו כזו ולמחר שמין את זו הנותרת. תנ"ה לא יאמר אדם לחבירו הריני נמנה עמך על הבהמה זו בסלע הריני עמך בשתים והיינו כשמואל דאמר אין פוסקין לה דמים ביו"ט. אבל אומר לו הריני עמך על למחצה לשליש ולרביע וכתב רבי' יצחק אלפס וה"מ ישראל בישראל אבל ישראל לגבי עכו"ם אסור ובתוספתא מיתניא הכי כיצד אין נמנין על הבהמה לכתחילה ביו"ט לא יאמר לו הריני עמך בבהמה בסלע וכו'. והא דתנן ומחלקין אותה ביניהן מספקא ליה לריב"א אם אפי' מותר להפיס או כך בלא פייס דווקא מחלקין אבל להפיס אסור דבשבת ודאי אסור להפיס דתנן בפרק שואל מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו ובלבד שלא יתכוונו לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה ואוקימנא בגמ' דחסורי מיחסרא וה"ק מפיס אדם עם בניו ועם בנותיו ועם ב"ב על השלחן ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה מ"ט כדר"י אמר רב דאמר ר"י א"ר מותר אדם להלוות בניו וב"ב בריבית כדי להטעימן טעם ריבית. עם בני ביתו אין עם אחר לא [מ"ט כדרב יהודה] אמר שמואל. בד"א בשבת אבל בחול מותר ומנה גדולה כנגד מנה קטנה אף בחול אסור לאחר מ"ט משום קוביא. הא למדת דאסור להפיס בשבת והשתא מספקא ליה אם ה"ה אסור להפיס ביו"ט אם לאו הילכך פי' דאסור להפיס ביו"ט וצריך ליזהר כשחולקין בשר או שום דבר ביו"ט שלא יפיסו וזה שעושין הקצבין כשחולקין דהבשר משליכין הסכין לאיזה צד קודם צד חידוד יהא שלי או שלך הא נמי פייס מיקרי וצרי' להזהר שלא יעשו כך ביו"ט: מתני' ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד כלי או כנגד קופיץ פי' טבח שמוכר בשר במשקל אע"פ שאסור לשקול בליטרא דהיינו מעש' דחול מותר הוא לשקול כנגד בכלי או כנגד קופיץ רדהיינו סכין גדול דאיכא שינוי ולא הוי מעשה דחול וחכ"א אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר פי' אין משגיחין אין מעיינין. מאי כל עיקר נימא וחכמים אוסרין. אר"י אמר שמואל אפי' לשומרו מן העכברים אין נותנין אותו במאזנים התלויין ביתד גבוהה. א"ר אדא בר אבין והוא דתליא בתירטא דהיינו טבעת שתולין אותו בה כששוקלין דמיחזי כנותן שם לשם משקל. ר"ה ור"ש ברבי כשהיו שוקלין ביניהן בשר היו שוקלין אותו מנה כנגד מנה ביו"ט וכתב רבי' יצחק אלפס ולא קיי"ל כותייהו אלא כרבנן דאמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר. ירושלמי ר' חייא רובה ור"ש ברבי שקלו מנה כנגד מנה בבכור בד"א בחול אבל ביו"ט אסור ע"כ אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר ופליגא גמרא דידן דבעי למימר דביו"ט הוו שקלי. ואר"י אמר שמואל טבח אומן אסור לשקול ביד. טבח אומן שיודע לכוין משקל כנגד משקל בידיו אסור לשקול ביד לאחוז הליטרא בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכוין דבחול נמי כיון דאומן הוא בכך אורחיה בהכי ופירש ריב"א דוקא אומן היודע לכוין אבל הדיוט מותר. ואמר ר"י אמר שמואל טבח אומן אסור לשקול בשר במים. שיש לו שנתות וסימני' בכלי ונותן בו מים והסימנין מודיעין אותו כמה עולה המים למעלה בשביל (ישראל) [ליטרא] בשר כשמניח בכלי שכבר שיערו לכך. א"ר חייא בר אשי (אמר רב) אסור לעשות בית יד בבשר דהיינו נקב לאחוז בו אמר רבינא ובידא שרי כלומר לנקוב באצבעו דלאו דרך חול הוא כשמוכר בשר עושה [בו] בית יד ונותנו ללוקח להוליכו לביתו וביו"ט צריך לשנות ולעשות היכר שאין מקח וממכר מותר בו. א"ר תנא מותר לעשות סימן בבשר. שלא יחליפהו הנושא כי הא דרבב"ח מחתך ליה אתלת קרנתיה. כשהיה משלח הבשר לביתו היה רגיל לעשות כל חתיכ' בעלת ג' קרנים וכבר היו מכירין אנשי ביתו שזה היה סימן שלו: מתני' אין משחיזין את הסכין אבל משיאה ע"ג חבירתה ביו"ט דמשני מדרך חול. מאן תנא דבמשחזת [אסור] א"ר חסדא דלא כר"י דאי ר' יהודה הא אמר לכם לכל צרכיכם ומתיר אף במכשירי אוכל נפש שא"א לעשות מעיו"ט א"ל רבא לר"ח דרשינ' מינך הלכה כר"י א"ל יהא רעוא דכל כי הני מילי מעליית' תדרשו משמאי א"ר נחמי' ברי' דרב יוסף הוה קאימנא קמי' דרבא והוה קא מעבר לסכינא אפומא דדיקולא שהי' משפשף הסכין ע"פ הסל. ואמרי לי' לחדדה או לעבר שמנונית' ואמ' לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה דלחדדה הוה עביד והאי דלא קאמר לי סבר הלכה ואין מורין כן כלו' סבר הלכה כר"י ומותר כל איש לעשו' כן אבל אין מורין כן לרבים שלא יזלזלו אף באפשר לעשותו מעיו"ט מבעו"י. דכל הני דשרו כגון שנתקלקלו ביו"ט או שהיה אתמול טרוד כדאמרי' לקמן דלא התיר ר"י אלא במכשירין שא"א לעשותן מעיו"ט. ופירש נמי ריב"א זצ"ל דה"נ אית לן למינקט דהלכה ואין מורין כך: איבעיא להו מהו להראות הסכין ביו"ט לחכם פירש"י זצ"ל מהו להראות הטבח סכין לחכם ביו"ט לבדוק שהטילו חכמים על הטבחי' להראות הסכין לחכם קודם שישחוט שום בהמה ומהו לעשות כן ביו"ט מי מיחזי כעובדא דחול דאוושא מילתא שדעתו למכור בשר באיטליז או לא מיחזי רב מרי בריה דרב ביזנא שרי ורבנן אסרי והלכה כרבנן וכן פסק ריב"א ומשמע מלשון רש"י דוקא טבח אסור להראות סכינו לחכם משום דאוושא מילתא (שאסור) [שנראה שרוצה] למכור בשר באיטליז אבל שאר כל (דברים) [אדם] דלא אוושא מילתא שדעתו למכור מותר להראות סכינו לחכם ביו"ט אבל רבי' יצחק כתב בשם בעל הלכות גדולות דטעמא דרבנן דאסרי משום דחיישי' דילמא אזלי חוץ לתחום לאחויי ולפי זה כל אדם אסור להראות סכינו לחכם. א"ר יוסף תלמיד חכם רואה לעצמו ומשאילה לאחרים פירש"י רואה לעצמו סכין שלו בביתו דלא אוושא מילתא. משמע שרוצה אמר שמשאילה אף לטבח דהשתא לא אוושא מילתא. ולדברי בה"ג ת"ח רואה לעצמו אפי' ברחובות ושווקים דליכא למיחש ביה דילמא אזיל חוץ לתחום לאחויי. א"ר יוסף סכין שעמדה מותר לחדדה ביו"ט וה"מ דפסק' אגב דוחקא פירש"י שעמדה מחריפו' שלה שאינה חותכה יפה אבל לא נפגמה ואע"ג דמאתמול ומשלשום התחילה לקלקל ולילך דלא הוי ליה לאסוקי אדעתא מאתמול דסבר לא צריכנא אבל נפגמה מאתמול לא הוי שרי דמוכחא קלקול שלה והו"ל למיעבד מאתמול וה"מ דפסקה אגב דוחקא. ופירש רבינו יצחק אלפסי דדווקא אגב ריחיא או אגב דיקולא אבל במשחזת לא אבל אם אינה חותכת כלל כלל אסור לחדדה דטירדא יתירה היא ופי' ריב"א דלא פליגא דא אדר"י הואיל דמאתמול ומשלשום התחילה להתקלקל דאי סכין והו"ל לאסוקי אדעתיה לחדדה מאתמול ודמי כמי שעמדה מאתמול דמודי ר"י אבל בדפסקא אגב דוחקא אע"פ שמשלשום התחילה להתקלקל מ"מ הואיל שלא עמדה עדיין לגמרי ויכול לחתוך בה ע"י הדחק וגם לא נפגמה בפגימות מותר לחדדה דאין בחידודה כמתקן מנא מאחר שחותכת ע"י הדחק בלי חידוד ודאי דפרש"י דה"ט דמותר לחדדה אע"ג דמתמול ומשלשום התחילה להתקלקל ולילך דלא הו"ל לאסוקי אדעתא מאתמול סבר לא צריכנא לאו דכי דהיכא אשכחן דהוי שרי משום הך טעמא דלא הו"ל לאסוקי אדעתי' מלאכה (שאי אפשר) [שאפשר] לעשותה מעיו"ט עכ"ל. ואני אומר אני אשכח לעיל ספ"ק דקאמר דאיכא בינייהו דידע מאי קדירה בעי לבשולי. והא דדריש ר"ח ואיתימא רב יוסף אחד סכין ואחד שפוד שנרצם ואחד גריפת תנור ביו"ט באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן ויש ספרים שכתוב בהן אחד סכין שעמדה וכפי אותן ספרים משמע דהאי דלעיל דרב יוסף דאמר הנ"מ דפסקה אגב דוחקא דלא כר' יהודה ולא נראה לגרוס כך דהיכי יתכן דלכתחיל' א"ר יוסף בסכין. שעמדה בלי מחלוקת ואח"כ אותה טענה עצמה היה אומר במחלוקת אלא ה"ג אחד סכין שנפגמה ביו"ט ואחד שפוד שנרצם ביו"ט ונשבר ראשו ואחד גריפת התנור שנפל לתוכו מן הטיח שלו ולא היה יודע מבעו"י באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן וממחלקותן אנו למדין שאף הן מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מעיו"ט ושרו לר' יהודה דקיי"ל כותיה: א"ר יהודה אמר שמואל שפוד (שנרצם) [שנרצף] ונמעך שדרסו עליו ונעקם אבל לא נשבר אסור לתקנו ביו"ט שהרי יכול להשתמש בו כמות שהוא וטירדא דלא צריך הוא ואע"ג דמפשיט ליה בידיה שמתפשט בידים ואין צריך לדכות בפטיש עליו. כתב מורינו רבינו אב"י העזרי זצ"ל ראיתי בתשובות שפוד שצולין בו עופות והיה ארוך יותר מדאי ואסר ר' לחתוך אותו ולא לשורפו משום תיקון כלי ולא דמי להא דאמר בירושלמי גבי פתילה ר' יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות ונראה כמדליק שתי נרות. ואר"י אמר שמואל שפוד שצלו בו בשר ביו"ט אסור לטלטלו מיד לאחר הצלי לפי שנמאס ומוקצה וכבר נעשה צורך יו"ט א"ר מלכיו ואיתימא רב אדא בר אהבה שומטו מלפניו מהר בגרירה ובטלטול מן הצד עד שמעבירו מלפניו בקרן זוית אבל לא טלטול גמור אר"ח בר אשי אמר רב והוא שיש עליו בשר אמר רבינא והילכת' אע"פ שאין עליו בשר מותר לטלטלו בטלטול גמור ולסלוקי שלא יזוקו בו אנשי ביתו מידי דהוה אקוץ בר"ה דאמרי' בפ' כירה שהסיקוה דמותר להוליכה פחות מד"א עד שמסלקה לצידי ר"ח שלא תזיק וכתב רבי' יצחק אלפס דקיי"ל כרבינא: מתני' לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר שאסור להזכיר שם דמים אבל שוחטהו בלא פיסוק דמים והן מחלקין ביניהן. היכי עביד. כשאינו רוצה כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע אלא בדינר או בשנים מה יאמר לזה כי הא דבסורא אמרי (שרצו] [דרכן] לומר לטבח תן לי תירטא [ופלג' תירטא] ובנרש אמרי חילקא או פלגא דחילקא בפומבדית' אמרי אודיא או פלגא דאודיא [בנהר פקיד ובמתא מחסיא אמרי ריבעא ופלגא ריבעא] כל הטבחין היו מנתחין בהמותיהן בשוה כך וכך נתחים מן הבהמה ולאותן נתחים קורין בסורא תירטא ובנרש חילקא ובפומבדיתא אודיא ובנהר פקוד ובמתא מחסיא היו קורין אותן ריבעא והיו או' ריבעא ופלגא דריבעא הילכך הלוקח בשר מן הטבח ביו"ט לא יזכיר לו דמים כלום אלא אומר לו תן לי' חציה או שלישה או רביעה ואם אינו רוצה אלא בדינר או בשנים אומר לו תן חצי רביע דהיינו פולו קברטי או צטוירט או חצי צטוירט ולא ישקול אלא יחתוך כך בשוה ויתן לו ואם אינו טבח אומן אוחז הליטרא בידו והבשר בידו אחרת ומכוין לפי הבנתו ונותן לו כדפרי' לעיל ׃