אין צדין דגים מן הביברין ביו"ט ואין נותני' לפניהם מזונות ואפי' למ"ד נפש בהמה במשמע הנ"מ דמזונתן עליך אבל דגים אפשר להן בלא מזונות שאוכלים שרשי עשבים וקרקע וגדול אוכל את הקטן. אבל צדין חיה ועוף המוכנים מאתמול קס"ד כיון דמוקפים גדר הוו כניצודין ועומדין אבל דגים נשמטין לחורין ולסדקין והויא צידה ביו"ט. ונותנין לפניה' מזונות בימות החורף ואף בימי הקיץ במקום דריסת רגל בנ"א שאין עשבין עולין בו. ביברין של דגים הם בריכות מים ביברין של חיה קרפיפות מוקפין גדר סביב וכונסין בתוכו חיות הבר ויולדות שם ומגדלות. ורמינהי ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהן ביו"ט ואין נותנין לפניהם מזונות קשיא חיה אחיה קשי' עופות אעופות בשלמא חיה אחיה לא קשיא הא ר"י הא רבנן דתנן ר"י אומר הצד צפור למגדל ונעל בפניו חייב הרי הוא אחוז ועומד ונגמרה צידתו וכן צבי לבית ונעל לפניו. וחכ"א צפור למגדל היא צידתו כאשר אמרת אבל צבי אין צריך עד שיכניסו לבית דאף לגינה ולחצר ולביברין הויא צידה ומתני' דקתני צדין מן הביברין ביו"ט רבנן היא דאמר מי שהוא כנוס לביבר ניצוד ועומד וברייתא ר"י היא. אלא עופות אעופות קשיא דהא כולהו אין צידתן אפי' לבית שיוצאים דרך הלונות וכ"ת עופות אעופות נמי לא קשיא הא בביבר מקורה שיש לו גג והא בביבר שאינו מקורה והא בית דמקורה היא ובין לר' יהודה ובין לרבנן צפור למגדל אין לבית לא אלא אמר רבה בר רב הונא הכא דקתני גבי שבת צפור למגדל ולא לבית בצפור דרור עסקי' לפי שאינה מקבלת מרות דתנא דבי ר"י למה נקרא שמה ציפור דרור לפי שדרה בבית כבשדה שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד. השתא דאתית להכי חיה אחיה נמי לא קשיא דתוקמה כתנאי אלא תרוייהו כרבנן ומתני' בביבר קטן וכן ההיא דשבת וברייתא דקתני אין צדין בביבר גדול שיש לה להשמט ורשב"ג דלקמן אף בביבר קטן פליג שאם צ"ל הבא מצודה אסור א"נ לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי. ה"ד ביבר קטן רב אשי אמר דכל היכא דכי רהיט אבתרה ומטי לה בחד שיחיא. בפעם אחת שהוא שוחה עליו לתפסו ואין לו להשמט הימנו ביב' קטן ואידך ביבר גדול וא"נ כל היכא דאית ליה עוקצי עוקצי פי' זויות ביבר גדול ואידך ביבר קטן א"נ כל היכא דנפלי טולא דכותלי אהדדי מרוב קוטנו וקיצורו ביבר קטן ואידך ביבר גדול: מתני' רשב"ג אוסר לא כל הביברין שוין זה הכלל מחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר. א"ר יוסף אר"י אמ' שמואל הלכה כרשב"ג א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי א"ל מאי נפקא לך מינה א"ל גמרא גמור זמורתא תהא. היכי דמי מחוסר צידה א"ר יוסף א"ר יהודה אמר שמואל כל שאומר לו הבא מצודה ונצודנו כלומר שצריך לבקש תחבולות כדי לתופסו והיינו נמי שיעורא דביבר גדול דלעיל ואידך ביבר קטן ורב אשי שערינהו לעיל בחדא שיעורא ורב יוסף בהאי שיעורא ולאביי רשב"ג אתא לפרושי מילתא דת"ק אם צריך לבקש תחבולות היאך לתופסו אסור: מתני' מצודות חיה ועופות שעשאן מעיו"ט לא יטול מהם ביו"ט אא"כ יודע שנצודו מערב יו"ט ומעשה בעכו"ם אחד שהביא דגים לפני ר"ג ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו שאני שונאו. מעשה לסתור ח"מ וה"ק ספק מוכן כלומר זה שאמרנו לא יטול מהם דהיינו ספק מוכן ספק מוקצה ואסור לאו ד"ה היא אלא פלוגת' שר"ג מתיר ור"י אוסר כדתניא בגמ' בברייתא. ומעשה נמי בעכו"ם אחד וכו'. א"ר יהוד' אמר שמואל אין הלכה כר"ג והא דאר"ג מותרין למאי מותרין רב אמר לקבל בטלטול. דכולי האי לא אחמיר רבנן בספק מוכן דליתסרו בטלטול אבל באכילה לא שרינהו ר"ג ולוי אמר מותרין באכילה קאמר ר"ג ולאו דס"ל לרב ולוי כותיה אלא מילתיה הוא דמפרשי וסוגיא דשמעתין. הלכך הלכה כרב הלכך הא דפסק רב יהודה אמ' שמואל אין הלכה כר"ג דהיינו דאפי' לקבל אסור דספק מוכן אפי' בטלטול אסור מיתיבי עכו"ם שהביא דורון לישראל ואפי' דגים המפולמין ופירות בני יומן מותרין בשלמ' למ"ד מותרים לקבל שפיר אלא למ"ד מותרין באכילה [פירות בני יומן מי שרו באכילה וליטעמיך פירות בני יומן מי שרו] בטלטול אלא הכא בכוורי דאדימי ופירי דכבושין ומאי קרי ליה בני יומן כעין בני יומן פירש"י כוורי דאדימי שלא נס ליחן ואדמומיתן של תחת לחייהן שבודקין אותן שם ופירי דכבישי בירקא כשלקטום [טמנום מיד בירק] שלא יברח ליכלוכן והני מאי מוכן נינהו דניכרין שמעיו"ט הן ניצודין ואשמעינן דאע"ג דדמו לבני יומן לא חיישי' למראית העין רבותי פירשו כוורי דהדימו מנותחין כמו הרומח הדמוה וקשה א"כ מאי (איכא למימר) [למימרא] עכ"ל. והא שינוייא אליבא דלוי דאמר מותרים באכילה אבל לרב דק"ל כותיה דמותרין לקבל קאמר לא בעינן לדאי שינוייא ובירושלמי דשמעתין מיתניא כרב דתני עכו"ם שהבי' דגים מפולמין לישראל ופירות בני יומן מותרים לקבל ואסורים באכילה עד הערב בכדי שיעשו מיהו סברא דשינוייא היא אמת דכה"ג לא היישי' למ"ע דלא גרע מהסוכר אמת המים מערב יו"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים דמותרים. א"ר פפא הילכתא עכו"ם שהביא דורון לישראל וכו' פירשתי בפ' בכל מערבין. אמר רבה בר רב הונא אמר רב הסוכר אמת המים מעיו"ט שסתמ' שלא יכנסו בה דגים משתחשך ולמחר השכים ומצא בה דגים דמותרים כי את אלה הזמין והכין ע"י מעשה זה. חיה שקננה בפרדס כגון איל וצבי וכיוצא בהן וילדו עופרים ועדיין הן קטנים ואינן צריכין צידה אינן צריכין זימון ומותרין ביו"ט ודווקא בפרדס הסמוך לעיר דחזאי להו ודעתי' עילוייהו אבל בפרדס שאינו סמוך לעיר צריכין זימון והנ"מ בדידהו אבל באימייהו כיון דבעיא צידה לא מהני בה זימון: