עולא איקלע לבי ר' יהודה קם שמעיה זקפה לשרגא. שהיה רוצה שיסתלק השמן לאחוריו ולא ימשך אחר הפתילה ותכבה. איתיביה רב יהודא לעולא הנותן שמן בנר בשבת חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו שנוטל ואוכל חייב משום מכבה. וכבויי ביו"ט לא אשתרי. א"ל לאו אדעתאי. עשה השמש מה שעשה. פי' רבי' יצחק בר' אשר דוקא נקט שמן למחייב המסתפק ממנו שנוטל ואוכל חייב משום מכבה הואיל דדרכו של שמן כולו להמשך אחר הפתילה כל שעה וכשיטול ממנו כשהוא דולק בנר הרי הוא כמכבה פתילה עצמה באותו מקום שנטל שעכשיו בכל שעה היה מסייע אותו שמן שנטל להדלקת פתילה ואינו כגרם כיבוי אלא כמכבה ממש הוא אבל אם היו חתיכות קטנות של חלב בנר דולק ונטל אחת מהחתיכות מן הנר הרחוקות מן הפתילה אין נראה שיהא חייב שהרי לא היתה הפתילה דולקת עכשיו מחמת אותה חתיכה שנטל אלא שסופה היה לידלק ממנה ואינו מכבה ממנו אלא כגרם לכיבוי הוא מיהו לכתחילה ודאי הוא אסור בין בשבת בין ביו"ט וכן אם חתך מן הנר של שעוה בשעה שהוא דולק מקצת הנר אין נראה שיהיה חייב דאינו מכבה גמור אלא כגורם הוא לכיבוי שאם לא חתך היה דולק יותר וכשחתך גור' הוא שיכבה לכשיגיע למקום חתך עכ"ל ׃
אמר רב קנבא שרי פירש"י למחוט ראש הפתילה שנעשה פחם וקשיא לרבי' יצחק בר' אשר והאמרה רב חדא זימנא דאמר רב לקמן פ' המביא מוחטין את הפתילה ביו"ט ותו אמאי שני לישנא דהכא קאמר קינבא והתם אמר מוחטין ונראה בעיניו דקינבא מילתא אחריתא הוא ולא פי' מה היא ובערך קנב כתוב קינבא שרי פי' לחתוך ראש הפתילה שנעשה גחלת והיינו כרש"י ולשון אחר פירש ויש מי שאומר כגון אבוקה שהיא עשויה כחתיכת עצים קטנים אם נוטל ביו"ט מאותם עצים שלא אחזה בהם האור שרי וכן פי' רבי' יצחק אלפס זצ"ל:
בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר פי' לשמש מיטתו א"ל אפשר לכפות עליו את הכלי אין לו כלי לכפות עלי' מאי אסור איתיביה אין מכבין את הבקעת כדי לחוס עליח ריחם עליה להסתפק ממנה לאחר זמן ואם בשביל שלא תתעשן הבית או בשביל שלא תתעשן הקדירה מותר א"ל ההיא ר' יהודה היא דאמר לקמן מכשירי אוכל נפש שרי דדריש יעשה לכל צרכיכם ואפילו דברים שאינן צורך אכילה ובלבד שיהנה בו ביום והא נמי צרכיכם הוא וכן תשמיש כי קאמינא לרבנן דדרשי הוא לבדו יעשה לכם. כתב רבי' יצחק אלפס וכן רבה וכן אמימר כולהו דחו לה להא מתניתא ואוקמוה כר' יהודה למימרא דלאו הילכתא היא ושמעינן מהא דלית הלכתא כי הא מתנית' אלא אסור לכבות את הבקעת בין לחוס עליה בין שלא יתעשן הבית או הקדירה הכל אסור עכ"ל:
בעא מיניה אביי מרבה מהו לכבות את הדליקה ביו"ט היכא דאיכא סכנת נפשות לא קא מיבעיא לי דאפי' בשבת נמי שרי כי קא מיבעיא לי משום איבוד ממון שלא ישרף הבית ומה שבתוכו. א"ל אסור איתיביה אין מכבין את הבקעת וכו' ההיא ר' יהודה היא ׃