מתני' בש"א לא יחם אדם חמין לרחוץ רגליו אא"כ ראויין לשתייה. אוכל נפש התיר הכתוב ולא להבעיר האור בשביל רחיצה וב"ה מתירין. עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה. והך סתמא ב"ה היא דתניא בש"א לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדה וב"ה מתירים. כתב רבי' יצחק אלפס ודוקא חמין לרגליו הוא דשרו ב"ה אבל לכל גופו לא כדתנן בפ' כירה א"ל חכמים אם ביו"ט כחמין שהוחמו ביו"ט אסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. ולענין רחיצה ביו"ט בחמין שהוחמו מעיו"ט חזינן לגאון דכתב הכי הא דאמרי' לא ירחץ אדם כל גופו בחמין שהוחמו מע"ש דוקא בשבת אבל ביו"ט שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יו"ט דלאו דבר שחייבין עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה אלא גזירה היא וכי גזרו בשבת אבל ביו"ט לא עכ"ל וחמין שהוחמו ביו"ט פלוגת' דרב ושמואל בירושלמי דשמעתין דאמר התם חמין שהוחמו ביו"ט וכן חמין שהוחמו מע"ש לשבת רב ושמואל חד אמר מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו וחד אמר מרחיץ בהן כל גופו איברים איברים ובפ' כירה בגמרא דידן מייתי פלוגתייהו וקתני בהדיא רב אמר מרחיץ כל גופו אבר אבר ושמואל אמר פניו ידיו ורגליו ותניא כותיה דשמואל התם ופסיק התם פר"ח זצ"ל כשמואל. בירושלמי שלפני כתוב עירובי תבשילין כך הוא נוטל פת כביצה ותבשיל כזית ואומר באקבו"ץ על מצות עירוב ומתנה ואומר בדין יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי מיומא טבא לחבריה ומיו"ט לשבת ולמי שסומכין על עירוב זה עד מוצאי יו"ט האחרון ובלבד שיהא שמור העירוב עד מוצאי יו"ט האחרון אכלו או שאבד צריך לערב בעיו"ט האחרון ר" חייא בשם ריב"נ צריך לומר עירוב זה עלי ועל מי שלא עירב. ופליג אגמרא דידן בהא דאמר נוטל פת כביצה ואנן קיי"ל כזית בין לאחר בין למאה ושמא הנ"מ בסוף עירוב אבל בתחילת עירוב בעי כביצה אבל מה שכתוב בו בדין יהא שרא לנא לאפויי ולבשולי מיומא טבא לחבריה כמדומה אני דשיבוש הוא וט"ס הוא דהא תנן עושה אדם תבשיל מעיו"ט וסומך עליו לשבת אבל וסומך עליו ליו"ט אחר לא תנן ורב אשי נמי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט ליו"ט וק"ו מיו"ט לחול אבל הא לא קאמר דלהכי איתקין עירובי תבשילין כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט ליו"ט ק"ו מיו"ט לחול משו' דמיו"ט ליו"ט לא איתקון עירו"ת ולר"א נמי דיליף להו לעירובי תבשילין מן המקרא דוקא מיו"ט לשבת הילכך נ"ב דט"ס הוא וא"ל כלל מיומא טבא לחבריה דאתי ביה לידי חורבה שיבואו להתיר מיו"ט לחבריה ע"י עירוב. אבל מה שבתו' שלוקח פת ותבשיל לא קשה ולא מידי שלכתחילה יש ליקח פת ותבשיל כדי לקיים דברי ר"א כדפריש' לעיל אבל מה שכתוב שעירוב שעשה בעיו"ט ראשון דמהני גם בעיו"ט האחרון קצת תימהון הוא דהואיל ורבא ורב אשי תרוייהו סבירא להו דעירובי תבשילין משום הכירא הן באין מעתה סברא הוא שיצטרך בכל עיו"ט להניח ע"ת. מיהו בדיעבד נסמוך על ידושלמי וסומך על ע"ת שהניח בערב יו"ט ראשון אפילו בעיו"ט האחרון כל זמן שהעירוב קיים. וכתוב בו בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי משמע שא"צ לומר כ"א אלו השנים לאפויי ולבשולי משמע אבל לאטמוני ולאדלוקי שרגא מיומא טבא לשבתא) וסמכו אהא דרב הונא דאמר מי שלא הניח עירובי תבשילין אופין לו פת אחת וטומנין לו קדירה אחת ומדליקין לו את הנר משום ר' יצחק אמרו אף צולין לו דג קטן דמשמע דכל אילו אין לעשותן בלא עירובי תבשילין אבל רבי' יצחק בר' אשר זצ"ל מספקא ליה אם צריך לומר ולאדלוקי שרגא דהכי משמע לעיל דאין צריך לומר דתניא מי שלא הניח עירובי תבשילין ה"ז לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין אבל לא ידליק את הנר לא קתני ותניא נמי חנניא אומר בש"א אין אופין אא"כ עירב בפת ואין מבשלין אא"כ עירב בתבשיל ואין טומנין את החמין אא"כ היו לו חמין טמונין מעיו"ט ולא קתני אין מדליקין את הנר אא"כ היה לו נר דלוק מעיו"ט וגם הא דקאמר רב הונא ומדליקין לו את הנר אין נראה דמשום עירוב נקט ליה דלא קאמר ומדליקין לו נר אחר כדאמר פת אחד וקדירה אחת אלא כל הדברים שא"א לו בלא הם הזכיר רב הונא משום דאיבעי ליה לאודועיה מילי שהן כדי חייו של אדם ונראה בעיניו שאין צריך עירובי תבשילין כ"א מילי דאוכל נפש בלבד כגון אפייה ובישול והטמנה שא"כ הוצאה נמי היה צריך להזכיר ולימא לאפוקי מרה"י לר"ה ומר"ה לרה"י דמ"ש הוצאה מהדלקת הנר וכתב ששמע שרבי' שלמה עשה בתשובותיו שצריך לומר ולאדלוקי שרגא הלכך הואיל והגאונים ורש"י הצריכו לומר ולאדלוקי שרגא צריך נמי לומר לאפוקי מרה"י לר"ה ומר"ה לרה"י הלכך צ"ל בדין יהא שרי לן לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולהוציא מרה"י לר"ה ומר"ה לרה"י ואם לא הזכיר כל זה אלא אמר כך בסתם בדין יהא שרא לן לעשות כל צורכנו לא אמר כלום ואין בדבריו כלום: