בפרק כל כתבי הקודש ת"ר נר שע"ג טבלא מנער את [הטבלא] והיא נופלת ואם כבתה כבתה ומוקי לה דוקא בשכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור פירש״י נר קרושי"ל והוא מה שאנו קורין בלשון כנען צריף ופי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמיירי בשל חלב דאילו של שמן ודאי ישפך השמן ונמצא מכבה כדאמרי' פ"ב במסכת ביצה שמן שבנר המסתפק ממנו חייב משום מכבה א״נ בשל שעוה ובירוש' פרק כירה א"ר יוחנן קרוב [הוא] זה [לבוא] לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחריו משום מכבה פי' אם ימשך להשמן לפניו או לאחריו שמואל בר אבא אמר קומי ר' יוסי בכבתה ולא גריס [בברייתא] אם כבתה כבתה א"ל תנוח דעתך. עכ"ל הירושלמי. ראי' לדברי רבינו יצחק שאין להעמיד בנר של שמן כשהוא דלוק מפני שהוא מבעיר ומכבה מיהו הא דמוקי בירושלמי בכבתה אין זה קשיא לר' יצחק שפי' בנר של חלב או של שעוה דה"ה של חלב ושל שעוה שכך (שומם) [שוים] כשהם דולקים כנר של שמן שכבה אלא מפני שסתם נר של שמן [הוא] מוקי לה בכבתה. ובס' דתרומה כתב ת"ר נר שע"ג טבלא כגון קרושי"ל בלע"ז שפתילה דולקת בו מנער הטבלא ונופלת אם כבתה כבתה עכ"ל משמע שמתיר אפי' בעודה דולקת וסתם את דבריו ולא פירש אם בשל חלב או אפי' בשל שמן. ובעיני נראה הלכה למעשה כדפי' ר' יצחק מיהו איני יודע במניח אם דווקא להגביה השלחן ולהשליך אסור אבל לנענע אפי' במניח מותר ורבינו שלמה פי' במניח נעשית טבלא בסיס לדבר האסור ואסור לטלטל כדי לנערה עכ״ל משמע שאינו אוסר אלא (כדי) לטלטלה אבל לנערה בלא טלטול שרי. ולמאי דפסקי' טלטול מן הצד לא שמי' טלטול הוה משמע להתיר ומההיא דבה״א מסלק את הטבלא (שלה) [כולה] ומנערה ליכא ראי' דהתם לא הוה עלי' כל בין השמשות ולא נעשה בסיס לדבר האסור ובפ' נוטל בההיא דמעות שע"ג הכר משמע לשון רש"י שרוצה לומר דאפי' לנער בלא טלטול אסור ואם צריך לטבלא במקום שהנר מונח נראה שמותר לטלטל הטבלא ולנער בעוד הנר עלי' כההיא דמעות שע"ג הכר דאוקמא ר' חייא בר אשי אמר רב בשכח ואמר רבה בב"ח אר"י דלצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו וצ"ע. וסיפר לי מורי אב"י העזר"י שכבר היו רגילים הכהנים במגנצ"א כשהיו עולים לדוכן ביום הכפורים היו מסירים הנרות הדולקות העומדות לפני ארון הקודש והיו עולים שם לדוכן והי' שם ה"ר משה כהן זצ"ל והיו נושאים ונותנים בדבר הלכה ולא היו מכריעים לא לאיסור ולא להתיר עד שבא מורי אב״י העזר"י אצל אביו רבינו יואל זצ"ל וסיפר לו כל הענין וענה לו פשיטא שאסור ושלא כהוגן עושים דתנן בפ' נוטל מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות ואוקמא ר' חייא בר אשי אמר רב בשכח וארבב״ח א״ר יוחנן ל"ש אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלן ועודן עליו ודווקא בשכח מטלטלן ועודן עליו לצורך מקומו אבל במניח אפי' לצורך מקומו לא יטלטלם בעודן עליו והכא במניח הוא שהרי הדליק' מערב יוה"כ ונעשה הנר בסיס לשלהבת כדאמ' פ' כירה הנח לנר שמן ופתילה שנעשו בסיס לדבר האסור ופירש"י לשלהבת ותו דכלי שהנר עומד בתוכו הוי בסיס לנר וכשחזר מורי אב"י העזר"י למגנצ"א והציע הדבר לפני ה"ר משה כהן וקבלה מניה: