מתני' בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לר"ה וב"ה מתירין. ירושלמי הא גדול אסור ר' שמואל בשם ר' יוסי בר בון אפי' גדול מותר וליידה מילה תנינן קטן להודיעך כוחן של ב"ש: תני תנא קמיה דרב יצחק בר אבדימי חשוחט עולת נדבה ביו"ט לוק' א"ל דאמר לך מני ב"ש חיא דאמרי לא אמרי' מתוך שהותרה שחיט' לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי ב"ה כיון דאמרי' מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הכא נמי לימא מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך מתקיף לה רבה ממאי דפלוגתא דב"ש וב"ה בהא קמיפלגי דילמא בעירוב והוצאה קמיפלגי אם נאסרה הוצאח ביו"ט ונתקנו ע"ח ביו"ט אם לאו דמ"ס עירוב והוצאה לשבת ועירוב והוצאה ליו"ט ומר סבר עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום טוב דכתיב לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא ואע"ג דעיקר הוצאה מויעבירו קול במחנה נפקא לן בא ירמיה ופירשה שלא נאסרח כי אם בשבת ומשום הכי קא שרו אבל שחיטה שהיא מלאכה ובכלל לא תעשה כל מלאכה היא אימא לך אפי' ב"ה מודו ואם הותרה לצורך לא הותרה שלא לצורך והך מתנית' אפילו ב"ה. מתקיף לה רב יוסף. אהך אתקפתא דרבה. אלא מעתה. דס"ל לב"ה אין איסור הוצאה ליו"ט לפלוג באבנים דאי אין איסור הוצא' אין איסור טלטול דלא נאסר טלטול אלא משו' הוצאה ומה שלא גזרו על כל טלטולים בשבת אפי' אוכלין וכלים משום דאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ יכולין רוב הציבור לעמוד בה. אלא מדלא איפלוג באבנים. ש"מ דכ"ע יש עירוב והוצאה ליום טוב שמע מינה בחוצאה שלא לצורך פליגי ובמתוך שהותרה הוצאה לצורך פליגי ואף רבי יוחנן סבר במתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פליגי פירש"י שמן התורה הותרה הוצאה לצורך וב"ה אית להו כיון דהותרה הותרה לגמרי מן התורה אבל רבנן גזור במידי דהוה טירחא דלא צריך כגון אבנים אבל קטן ולולב וספר תורה דצריכינן ליה ביום טוב לא גזור ובית שמאי לית להו מתוך ומאי דצורך אכילה שהותרה התרתו מיד ושאינו צורך אכילה כאיסורו עומד מן התורה עכ"ל הרי ר"ל דלבית הלל מן התורה שרינן על ידי מתוך כל דבר אפי' אינה הוצאת מצוה ולא הוצאת צורך היום אלא שרבנן החמירו ואסרו כל הוצאה שאינה צורך היום ולא התירו כי אם דוקא צורך היום כגון קטן שחל שמיני שלו ביו"ט שאנו צריכין למולו היום ביו"ט וכן לולב לצאת בו היום וכן ס"ת לקרות בו חובת היום. וקשה לפירושו דהא גדול מצוה שלא בזמנה היא ואינה חובת היום ושרו ב"ה להוציאו כדאיתא בירושלמי כדפרישית לעיל. ונראה כדפרשי רבוותא רבי' פר"ח ורכי' יצחק כר' אשר ורבי' תם דב"ה אית לת דמעיקרא לא הותרה הוצאה כיו"ט כ"א לצורך מצות היום דקיי"ל יש עירוב והוצא' ליו"ט במידי דלאו צורך מצו' היום וכשהותר' הוצאה לצורך אכילת יו"ט הותרה שהיא מצות היום ומתוך שהותרה לצורך אכילת היום שהיא מצות היום הותרה נמי לכל דבר מצוה אע"פ שאינה מצות היום כגון הוצאת גדול למולו שהוא מצוה אבל לא מצות היום וכגון לבעול בתחילה ביו"ט וכגון שחיטת עולת נדבה שהיא מצוה דאמרי' מתוך שהותרה חבורה לצורך הותרה נמי שלא לצורך שהיא כמו כן בעילת מצוה ולא מצות היום אבל דבר שאינו מצוה כלל לא התירו בה ע"י מתוך. והא דנקט במתני' קטן לולב וס"ת שהן חובת היום. כדמפרש בירושלמי להודיעך כחן דב"ש דאסרי אפלו חובת היום הלכך הכי קיימא לן דיש עירוב והוצאה ליום טוב ואסור להוציא לרה"ר או לחצר שאינה מעורבת ביו"ט כל מידי דלאו צורך יו"ט הוא והכי איתא בירושלמי דשמעתי' תני ולא את המפתח וב"ה מתירין א"ר יצחק הדא דתימר במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא בהא והא ר' אבהו יתיב ומפתח דפלטורים בידיה פלפלין הוה ליה בגוה פי' שהוא צורך אוכל נפש. וע"י מתוך שרינן להוציא כל דבר מצוה ואפי' אינו מצות היום ולהחזירו נמי שרינן סופו משום תחילתו אע"ג דאמר עולא שלשה דברים התירו סופן משום תחילתן לא תימא דוקא הני ג' ותו לא אלא הני ג' אצטריכא ליה דלא תימא להו טעמא אחרינא כדפרי' ליה תלמודא: מתני' בש"א אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו היום וב"ה מתירין פירש"י אע"פ שמותר בהפרשה לא שרינן ליה הוצאתה אלא תיקון עיסתו התירו ולא יותר וממה שפי' לא שרי' ליה הוצאתה משמע דמשום איסור הוצאה קאסרי ולא משום טורח כדפרי' לעיל גבי אין מוליכין טבח וסכין אצל בהמה ופי' רבי' יצחק בר' אשר דמיירי דרך חצירות מדלא קתני אין מוציאין. תניא א"ר יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שמוליכין על מה נחלקו על התרומה שב"ש אומרים אין מוליכין ובה"א מוליכין א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר"י רב טובי ברי' דרב (מתנא) [נחמיה] הו"ל גרבא דתרומ' אתא לקמיה דרב יוסף א"ל מהו לאמטויי לכהן האידנא א"ל הכי א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ולשון רש"י שפי' לא שריא ליה הוצאתה משמע אפי' דרך רה"ר פליגי והכא לא שייך למיתני אין מוציאין מפני שמוליכין לכהן ושייך בה לשון הולכה טפי מלשון הוצאה: