אמר רבא מת ביו"ט הראשון יתעסקו בו עממים ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפי' בב' ימים טובים של ר"ה פירש"י מת המוטל לקברו אם יו"ט ראשון [כו'] יתעסקו בו ישראל אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא אשתהי משהינן ליה נראה בעיני דה"פ לא אמרן דביו"ט ראשון יתעסקו בו עממים וביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אלא דאשתהי ויש לירא שמא יסריח אז יתעסקו בו עממין ביו"ט ראשון וביו"ט שני יתעסקו בו ישראל אי ליכא עכו"ם קמן אבל אי איכא עכו"ם קמן אל יתעסקו בו ישראל ביו"ט שני אע"ג דאישתהי אבל לא אשתהי משהינן ואל יתעסקו בו ביו"ט ראשון לא עכו"ם ולא ישראל ביו"ט שני אע"ג דליכא עכו"ם מיהו אי איכא עכו"ם ביו"ט שני יתעסקו בו עכו"ם (ביו"ט שני) רב (אסי) [אשי] אמר אע"ג דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה מ"ט יום טוב שני למת כחול שויוהו רבנן אפי' למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אסא מן המחובר שהיו רגילין להניח הדס על מיטת המת לכבודו ומר זוטרא סבר אע"ג דשויוהו רבנן כחול לענין גלימא ואסא אעפ"כ אל יתעסקו בו אלא באשתהי וכל דין שנותן מר זוטרא למת באשתהי נותן לו רב (אסי) [אשי] אע"ג דלא אשתהי ונרא' בעיני דהלכ' כמר זוטר' דההי' דרבא מייתי לה בפרק תולין. ופירש"י מת ביו"ט ראשון כגון שמת בשבת ויו"ט בא אחריו ונשתהה משמע דקסבר כמר זוטרא דדווקא נשתהה אבל לא נשתהה משהינן ליה ומשמע נמי דקסבר היכא דלא נשתהה משהינן ליה ואפי' על ידי עממין לא שרינן וכן מוכח בשאלתות בפרשת וזאת הברכה שכך כתב כד שכיב שיכבא ביו"ט ראשון וחזינן ליה דלא נטר עד למחר טרחינן ומייתינן עכו"ם וקברינן ליה ואי ליכא עכו"ם אסור ליה לישראל למיקבריה ביו"ט ראשון ואע"ג דסריח בהם צריכין שיכבא דשכיב ביו"ט שני ולא שכיחי עכו"ם לאיעסוקי ביה מהו ת"ש דאמר רבא מת ביו"ט שני וכו' הרי פי' דלא שרינן ביו"ט שני על ידי ישראל אלא דלא שכיחא עכו"ם. והיכא דשרינן בדאשתהי כתב מורי רבי' אבי העזרי דה"ה אם אשתהי משום טירחא אחרת של ציבור או סכנה או כיוצא בה וא"נ דלא אשתהי אבל אין המת נשמר עד יום שני מפני חום או נפוח או כיוצא בזה. ובההיא דפ"ק דמועד קטן דתנן אין חופרין כוכין וקברות במועד פרש"י התם דהא דאמרי' ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל הנ"מ כגון טלטול ושאר דברים שאינו טורח וכגון לכבס או לגזוז שערו אבל חפירה לא ואני שמעתי שרבי' יצחק בר' אשר התיר לתלמידיו אפי' החפירה והלך עם תלמידיו לבית הקברות והתחיל בעצמו לחפור והלך לו ותלמידיו גמרו וחפרו כל הקבר וכן סובר רבי' יצחק אלפס דאפי' החפירה מותרת שפי' ההוא דפ"ק דמועד קטן דאין חופרין כוכין וקברות במועד דהיינו כדי לקבר בהן אחר המועד והכא בשמעתין פירש"י לא אמרן דיתעסקו בו ישראל אלא דאשתהי ומתיירא שלא יסריח משמע לכאור' אבל ביו"ט ראשון דיתעסקו בו עממין אע"ג דלא אשתהי ולא היא אלא רש"י נקט לפרש יו"ט שני משום דסליק מינה וה"ה ליו"ט ראשון דע"י עממין דוקא דאשתהי וכדפי' בפ' תולין כדפרישית. והיכא דמתעסקי ישראל ביו"ט ראשון במת משמתינן להו כההוא דפרק זה בורר דהנהו קבוראי דקברי שכבא ביו"ט ראשון ושמתינהו רב פפא: