איתמר שבת ויו"ט הסמוכין וכן יו"ט ושבת הסמוכין רב אמר [נולדה בזה אסורה בזה ורבי יוחנן אמר] נולדה בזה מותרת בזה וקמיפלגי בהכנה דרבה רב אית ליה הכנה דרבה ור' יוחנן לית ליה הכנה דרבה הקשה ר"ש אמאי אסורה ביו"ט הא בחול גמרה לה ופי' דבביצת תרנגולת העומדת לגדל בצים מיירי דלא הוכנה בששי בחול אגב אימא דלא שייכא בה הזמנה במעי אמה עד שנולדה וכי נולדה בשבת ליכא למימר הוכנה דזימון שבת ליכא א"נ דילמא רב לא ס"ל דכל ביצה דמתיילדא האידנא דמאתמול גמרה לה אלא דבו ביום הוכנה ואהכי אסורה משבת ליום טוב או מיום טוב לשבת הלכך אנו אסרינן אפילו בעומדת לאכילה דחיישינן לזה הפירוש שני וקיימא לן כרב כדפריש' לקמן:
איתמר שני ימים טובים של גליות. שאין עושין אות' אלא בני גליות ישראל הרחוקין מב"ד ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם מר"ח ועד יו"ט להודיעם באיזה יום נקבע החודש אם ביום שלשים אם ביום שלשים ואחד. רב אמר נולדה בזה מותרת בזה דחד מנייהו חול הוא וממ' נפשך שריא דא"נ קמא קודש הוא ושני חול אין הזמנה לסעודת חול רב אסי אמר נולדה בזה אסורה בזה דמספקא ליה די"ל קדושה אחת היא ואזיל לחומרא מספק:
איתמר שני [י"ט]של ר"ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו נולדה בזה אסורה בזה שהן ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן: אמר רבא הלכת' כוותיה דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא: תניא אח' ביצה שנולדה ביו"ט ואחת ביצה שנולדה בשבת אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי ולא לסמוך בה כרעי המיטה אבל כופה עליה כלי שלא תשבר וספיקה אסורה נתערב' באלף כולן אסורות והאי ברייתא מתוקמא להדיא כרבה דלף"ל כותיה דאית לן הכנה: א"ר יוחנן עצים שנשרו מן הדקל בשבת שנשברו בשב' אסו' להסיקן ביו"ט הסמוך לו ואל תשיבני ביצה שאמרת' בה נולדה בזה מותרת בזה מ"ט ביצה כיון דביומא חזיא לגומעה חיה ולא קא שרי לה (מור) עד למחר מידע ידעי דבת יומא אסירא עצים דלא חזו ביומייהו [אי שרית להו למהר אתו למימר ביומייהו] נמי שרו ואתמול משום דבשבת לא חזו להסקה: א"ר מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנים ומסיקן והא קא מהפך באיסורא כשמוליכן בתנור מזוית לזוית כיון דרובה התירא הוא בהתיר' קא מהפך שהאיסור בטל ברוב והא קא מבטל איסורא בידים ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה ה"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלינן ולרב אסי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפי' בדרבנן לא מבטלין מאי איכא למימר ה"מ היכא דאיסורא בעיניה אבל הכא מיקלא קלי איסורא. ועצים שנשרו מן הדקל ביו"ט אסו' להסיקן בפ"ע ביו"ט משו' דהו"ל נולד ואסרו רבנן נמי גזירה שמא יעלה ויתלוש. שאל החבר ר' יהושע ז"ל לרבי' יצחק בר' אברהם זצ"ל שבת ויו"ט ונלקט בהן דבר הנגמר אם אסור בזה דדילמא מאן דאית ליה הכנה לא אסר אלא דומיא דביצה שלא נגמרה וליתא בעין ואע"ג דנולדה בזה אסור' בזה היינו משום דלא מינכרא מאתמול והשיב לו אני לא קבלתי מרבותי וגם איני כדאי לחלק וראיה לדבר חדא דלא גרע מעירוב דאין מערבין מיו"ט לשבת משום הכנה לר' אליעזר ______. ז בבכל מערבין ועוד דאמרי' בירושלמי פ"ק דביצה שירי פתילה ושירי מדורה שכבו בשבת מהו להדליקן רב ורבי חנינא תרויהון אמרי אסור ור' יוחנן אמר מותר ומוכחא בירושלמי דמשום הכנה אסור דהא רב אית ליה דשתי קדושות הן ואינו יכול ליאסר אלא משום הכנה וב"ש שנלקטו ואפי' נגמרו ואמרי' נמי בירושלמי הכל מודי' בנשרים שהן אסורין ר' בון בר' חייא בעי קומי ר' זעירא מה בין נשרים מה בין בצים אלו נשרים באימותיהן שמא אינן אסורי' אילו בצים באימותיהן שמא אינן מותרות משמע דטפי אית לן לאסור בנשרים ואפי' נגמרו מבביצה דהא לא מפליג בין נגמרו ללא נגמרו ועוד יש לך ללמור דבר זה מלשון רבי יוחנן דאמר אל תשיבני מביצה משמע דמשום דשרי ביצה הוצרך לומר אל תשיבני מביצה אבל אם היה אסור הוה ניחא ליה ואע"ג דהוו בעין היה אוסרם כמו ביצה. יצחק בר' אברהם: מה שכתב דשירי פתילה ושירי מדורה שכבו דאסר רב דהיינו מטעם הכנה הא ליתא אלא משום דקסבר קדושה אחת היא כדפרי' בעירובין בפרק בכל מערבין מיהו תשובתו אמת היא מטעמי אחריני שכתב: