ביצה שנולדה ביו"ט בש"א תאכל בו ביום ובה"א לא תאכל בו ביום. במאי עסקי' אילימא בתרנולת העומדת לאכילה מאי טעמייהו דב"ה אוכלא דאפרת הוא אלא בתרנגולת העומדת לגדל בצים מ"ט דב"ש מוקצה הוא. ומאי קושיא דילמא ב"ש לית להו מוקצה וס"ל כר"ש דאמר פ' (במה מדליקין) [כירה] מותר השמן שבנר ושבקערה אסור דברי ר' יהודה ור"ש אומר מותר. קס"ד דאפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור ולהכי פריך מ"ט דב"ש פירש"י דאלו במוקצ' סבירא להו דלא מקצי אינש מדעתיה מידי דחזי ליה אבל נולד לא הוה ידע ליה דניהוי דעתיה עלויה. והשתא לפי סברא זו כך הוא שזאת התרנגולת העומדת לגדל בצים (כגון) [דינה כמו] התרנגולת העומדת [לאכילה] דתרוייהו שרי לשחוט ולאכול והקשה רבי' יצחק בר' אשר לפי פירש"י שמפרש טעמא דנולד משום דלא ידע ליה דניהוי דעתיה עלויה א"כ מעיקרא נמי כי פריך אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה מ"ט דב"ה הול"ל משום נולד כדמסיק השתא ותו גבי עצמות וקליפין בה"א מסלק את הטבלה כולה ומנערה ואמאי והא ידע בודאי שכשיאכל יהיו לפניו עצמות וקליפין ודעתיה עליהן הלכך פי' רבי' יצחק בר' אשר דלא שייך לומר נולד אלא בדבר שנשתנה ונעשה ראוי לדבר שלא היה ראוי לו מתחילה כגון ביצת התרנגולת העומדת לגדל בצים דכשהיתה במעי תרנגולת לא היתה ראויה לאכילה ועכשיו שנולדה נעשי' ראויה לאכילה הלכך הויא לה נולד אבל ביצת תרנגולת העומדת לאכילה לא שייך למימר בה נולד שגם במעי התרנגולת היתה עומדת לאכילה. וראיה לסברא זו מפ' במה מדליקין גמ' פתילת הבגד. א"ר יהודה אמר רב מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דברי רבי יהודה ור"ש מתיר מסיקין בתמרים ואין מסיקין בגרעיניהן דברי ר"י ור"ש מתיר מסיקין באגוזין אכלן אין מסיקין בקליפיהן דר"י ור"ש מתיר וצריכא דאי אשמעינן בקמייתא בההיא קאמר ר"י דמעיקרא כלי והשתא שברי כלי והוה לי' נולד ואסור אבל תמרים דמעיקרא גרעין והשתא גרעין אימא שפיר דמי ולא יהיה בו משום נולד קמ"ל פי' דהואיל דמעיקר' מיכסיא והשתא מיגליא הוה ליה נולד. הא למדת דלא מיקרי נולד אלא בדבר שמשתנה לאחר שנולד ממה שהיה עומד לו קודם שנולד הלכך תרנגולת העומדת לגדל בצים שביצתה בחייה לא קיימא לאכילה. כשנולדה וקיימא לאכילה אסורה משום נולד אבל תרנגולת העומדת לאכילה שביצתה בחייה קיימא לאכילה כשנולדה וקיימא לאכילה לא אסורה משום נולד דאע"ג דמעיקרא מיכסיא והשתא מיגליא בהא לא איכפת לן דאין סברא זו מועלת אלא בגרעיני תמרים דלא חזו לאכילה כלל ולא דמו כלל לאימייהו. ומיכן הבאתי ראיה להחבר ר' חיים ששאלני זו השאלה יודיעני מורי על מעשה שנעשה בינינו עתה בשבועו' שנכריה א' שפחת ישראל חלבה חלב יום שבת הסמוך ליו"ט ולמחר ביו"ט תיקן ישראל מאותו חלב מלייתא והיה נראה לאסור מידי דהוה אביצה שנולדה בשבת דאסורה ביו"ט ומורי ר' יעקב בר' נתן מתיר ואומר דהא דאסרינן ביצה שנולדה בשבת ביו"ט לפי שאם היתה נולדה ביו"ט היתה אסורה הלכך כשנולדה בשבת נמי אסורה ביו"ט משום הכנה אבל חלב אם היתה נכרית חולבת ביו"ט היה מותר לישראל לתקן ממנו מלייתא משום דאמרי' פ' חבית חולב אדם לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה ומפרש ר"ת דמיירי ביום טוב אבל בשבת דבהמה לא חזיא לאכילה הויא לה פסולת והוי כמסיר אוכל מתוך הפסולת כדפיר"ת והלכך כיון דביו"ט מותר לחלוב בתוך המליאתה והוי כמו לקדירה הלכך גם אם חלבה נכרית בשבת מותר ביו"ט ואפילו אם חלבה לתוך הקערה דסוף סוף ישראל לא נהנה מזה כלום שאם היה רוצה היה חולב לתוך המליאתא ביו"ט ודמי למים שהביא עכו"ם בשבת דרך ר"ה דמתיר ר"ת משום דאם היה רוצה ישראל היה הולך לשם לשתות ואע"ג דבשבת היה אסור אפי' אם חולב לתוך הקדירה דהוי דישה כדפר"ת כיון דביו"ט שרי אין לאסור משום הכנה אלא דבר שבי"ט עצמו אסור. ולי היה נראה דכל דבר שאסו' בשבת אע"ג דביו"ט שרי [אסור] משום הכנה וראיה משירי פתילה ושירי מדורה שכבו בשבת דאסורים ביו"ט כדאמר בירושלמי ופירש בספר תרומות דמשום הכנה הם אסורים אע"ג דשירי פתילה ושירי מדורה שכבו ביו"ט היו מותרין אפ"ה אותם שכבו בשבת דאסורים בשבת אסורים גם למחר משום הכנה. ועוד חשבתי ראיה מתחילת מסכת ביצה דאמר רבה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה והכא ביו"ט שחל להיות אחר השבת עסקי' וקסבר כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה והויא לה הכנה משמע דוקא נגמר' מאתמול אבל אם לא היתה נגמרה כי אם היום היה מותר דהא קיימא תרנגולת לאכילה אפ"ה כי נגמרה בשבת אסורה דלא קיימא לאכילה הלכך אסורה ביום טוב חיים בר' משה: נעמו לי דבריך החבר חיים כי חיים הם למוצאיהם ויפה עיינת ואל האמת כיונת ולהלכה הסכמת דאסרת המלייתא משום הכנה דודאי דמיא לביצה שנולדה בשבת דאסורה ביו"ט מפני שאין שבת מכין ליו"ט ה"נ חלב שחלבה נכרית בשבת ואפי' נטפטף מדדי הבהמה ממילא בשבת אסור ביו"ט משום הכנה דהואיל והאי פרה הקצוה לחליבה ולא קיימא לאכילה חלב היוצא ממנה הוי נולד ואסור כדפרכי' בריש פרקין במאי עסקינן אילימא בתרנגולת העומדת לאכילה מ"ט דב"ה כו' קס"ד אפי' מאן דשרי מוקצה בנולד אסור והשתא תמה על עצמך מעיקרא נמי בי פריך אוכל' דאיפרת הוא אמאי לא קאמר דטעמייהו דב"ה משום נולד ופי' רבי' יצחק בר' אשר זצ"ל דהתם לא הוה מצי למימר דהואיל דהאי תרנגולת קיימא לאכילה וכו' כדפריש' לעיל הלכך חלב שנחלב ביו"ט אפי' ממילא אסור ביו"ט ל"ש נחלב לתוך הקערה [לא שנא נחלב לתוך הקדירה] מ"ט דשרית דנחלב מאתמול הוה אתמול שבת הוי ואין שבת מכינה ליום טוב וההיא דחולב אדם עז לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה מיירי בבהמה שלא הקצוה לחליבה ועומדת לאכילה דאי בעי שחיט להו אפ"ה לתוך הקערה אסור משום נולד דמעיקרא אוכל והשתא משקה אבל לתוך הקדירה מעיקרא אוכל והשתא אוכל וליכא נולד כלל ושרי והשתא אתי שפיר דאסרי' חליבה ביו"ט ולא שרינן לה כמו שחיטה ואפייה ובישול דחליבה גופא לא מיתסרא אלא משום [נולד] ואפי' כשיחלוב אסור ולא הוי אוכל נפש ותו אפי' לפי דעת החבר יעקב לא דמיא למים שהובאו בשבת דמתיר ר"ת דהתם טעמא דאסורא שנעשית בהם מלאכה בשבת והואיל שהוא יכול ללכת שם ולשתות אינו נהנה מאותה מלאכה אבל הכנה דאסר רחמנא אינו בעבור איסור מלאכת שבת אלא גזירת הכתוב הוא שלא תהא שבת מכינה ליום טוב ותדע דאלו השוחט בשבת מותר בחול מן התורה אפי' לר' יוחנן הסנדלר כדמוכח באלו נערות ואילו ביו"ט שלאחר השבת אסור משום הכנה ובחול שרי דאין בו משום הכנה הלכך אין לדמותו כלל למים ותו דאין יכול ישראל כלל לחלוב ביום טוב אפי' לתוך הקדירה ואע"ג דבה"ג מוכח להתירא פר"ח דליתא לא לדרב ולא דשמואל אלא כדרבי יוחנן דפ' חבית דאסר והוא הזכיר שיש מתירין וכתב בשם רבותיו דאין לסמוך עליהם ולהתיר אלא הלכה כר' יוחנן לאיסור ור"ת נמי לא נזקק לפסוק הלכה כרב חסדא אלא לפרש דבריו שהיה קשה לו על פירש"י ופי' דבריו ביום טוב אבל לפסוק הלכה כר"ח לא נזקק ואפשר שפיר שיסבור כפר"ח שהלכה כר' יוחנן ותו אפי' אם היה הלכה כרב חסדא הרי הנכרית חלבה לתוך הקערה ונאסר החלב מיד וגם הראיה שכתבת מריש פרקין ראיה טובה היא וראוי לסמוך עליה וההיא דשירי פתילה ושירי מדורה שכבו אינה ראיה כלל כי אינו כספר התרומה שפי' מטעם הכנה אלא משום קדושה היא ושלום יצחק בר' משה נב"ה: