ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר ואמרי' בגמ' דתרוייהו לאור הנר דוקא אסור שמא יטה כדתניא אין פולין לאור הנר ואין קורין לאור הנר אבל ביום מותר לפלות את כליו ולהרוג את הכינה בשבת כסתם מתני' דלא אסרה אלא לאור הנר וכדפרי' וכדאמרי' רבה מקטע להו ורב ששת מקטע להו וא"ל רב נחמן לבנתיה [קטולין] ואשמעו לי קלא דסנוואתי ופירש"י דבשבת עסקינן וכב"ה כדתניא רשב"א אומר אין הורגין את המאכולת בשב' [דברי ב"ש וב"ה] מתירין פי' מאכול' כינה מיהו קשה לי לפרש"י דפי' דההו' דרבה מקטע להו בשבת הוי א"כ ההוא דרבא שדי להו לקנא דמיא משום איסור שבת היכי (ספק) [שביק] ב"ה ועביד בב"ש ויותר היה נראה לפרש כדפירש ריב"א דבחול קאי וד"א קמ"ל דרבה מקטע להו לאפוקי מרב הונא דאמר מולל וזורק אפי' בחול ובירושלמי קאמר שמואל מקטע ידה ורגלה ויהיב לה קמי מינוקא מיהו [משום] אל תטוש תורת אמך סמכי' אפירש"י דבשבת קאמר וסמכינן אב"ה דשרי להרוג מאכולת דהיינו כינה בשבת ודוקא כינה מה שקורין בל' [כנען] וי"ש ובל' לע"ז פרול"א התרנו להרוג בשב' משום שאינה פרה ורבה אלא מבשר אדם שורצת אבל פרעוש מה שקורין בלשון כנען בילחא ובלשון לעז פוצא ה"ה גם ב"ה מודים שאסור להורגה בשבת מפני שהיא פרה ורבה כדאמר פ' ה' שרצים הרי פרעוש דפרה ורבה ותניא הצד פרעוש בשבת ר"א מחייב ור' יהושע פוטר וכו' ע"כ ל"פ ר"א ור"י אלא דמ"ס [דבר שאין] במינו ניצוד חייב ומר סבר פטור אבל לענין הריגה אפי' ר' יהושע מודה ורבנן דפליגי אר"א בכינה מסתבר דהיינו ר' יהושע הא למדת שפרעוש לכ"ע אסיר. וכבר היה מפרש ה"ר יוסף דאורלינוש זצ"ל דכינה היינו שקורין בילחא ובלע"ז פוצ"א דכתב והך את עפר הארץ והיה לכנים דהיינו אותם שהורים שקופצים שגדלים ע"ג קרקע דאילו אותם לבנים שאינם קופצים מבשר אדם שורצים הם והשיב לו ר"ת זצ"ל בדבר זה אסרת את המותר והתרת את האסור דע"כ כנים דקרא היינו אותם לבנים שקורין וי"ש ובלעז פרול"א דמתרגם קלמתא והיינו אותם לבנים כדמוכח ס"פ כל היד גבי איפרא הורמין אימיה דשבור מלכא דשדרא דמה לקמיה דרבא וכו' עד ההוא בתרא דם כנים הוה לא הוה קא ידע ליה אסתייעא מילתא שלח לה סריקותא מקטלי כלמי. אמרה יהודאי בתוונא דליבא יתביתו. כסבורה שרמז לה דאותו [הדם] דם כנים [הוא] שהורגים על סריקותא אלמא זה דהנקראים קלמי נהרגים על סריקותא וכנים דקרא מתרגמי' כלמי ש"מ דכינים דקרא היינו אותם הנמצאים בראש שהורגים אותם במסרק ומעשה דנס היה שגדלו אז מן הקרקע וראיה לדבר ממהדורי מילי ומסמרמוטי כלמי. דאין דרכן להיות בסמרטוטי בגדים אלא אות' שקורין וי"ש ואמרי' במסכת ד"א ר"ש אמר אדם רימ' בחייו תולע במותו ואיזהו רימה בחייו אלו כנים שבראש דהיינו וי"ש שאין דרכו של בילחי להיות בראש. וכתיב בישעיה וסיפח ה' את קדקד בנות ציון ואומר בתוספתא אל תקרי ושפח אלא ושפח מלמר שהי' משפחו' (משום) [משפחו'] של כנים יורדי' מקדקד' עד רגליהם היינו מה שקורין וי"ש ובלע"ז פרו"לא מיהו אם הפרעוש על בשרו ועוקצת אותו מותר להסירה ולהשליכה ואינו חייב משום צד פרעוש אלא הוי כמו קוץ התחוב בבשרו והוי כמו מפיס מורסא להוציא ממנו ליחה דשרי דהוי מלאכה שא"צ לגופה [ומשום] צערא לכתחילה שרי כך פי' ה"ר יוסף בהרב ר' משה אבל בשעה שדולגת על בשרו חייב הלוקחה משום צד ולא דמי לצד נחש שלא ישכנו דפטור דהוי סכנה קצת וכן שוה נחש על הארץ דמסוכן קצת כמו פרעוש העוקצתו בבשרו דאידי ואידי שרי לכתחילה: