מתני' ערבה גזולה ויבשה פסולה. כלולב דלכם אכולהו קאי. נקטם ראשה נפרצו עליה הצפצפה מין ערבה פסולה. כמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעלי כשירה ושל בעלי פי' שגדלה בשדה שלא [על] הנחל. בעלי קרי קרקע שאינה צריכה להשקות דסגי ליה במטר השמים כדאמרי' בפרק משקין בעל לישנא דמייתבותא הוא כדכתיב כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמא דמיתותב עלם עם בתולתא כן יתייתבון בגווייכי בנייכי. ת"ר ערבי נחל שגדלות על הנחל שעלה שלה משוך כנחל פרט לצפצפ'. תניא אידך ערבי נחל אין לי אלא ערבי נחל. של בעל ושל הרים. ערבה של הרים ולא צפצפה. מנין ת"ל ערבי נחל מ"מ: ת"ר ערבי נחל שגדילות על הנחל (דאמר ערבי נחל שגדולה) פרט לצפצפה שגדילה בין ההרים ת"ר איזהו ערבה ואיזהו צפצפ' ערבה קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק צפצפ' קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה דומה למגל והתניא דומה למגל כשר למסר פסול. מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד עקומות כלפי בית יד שלה. מסר היא מגירה ופגימותיה הולכות נוכחו ולהן שני עוקצין אחד מיכן ואחד מיכן כפגימת סכין אר"פ כי תניא ההוא בחילפא גילא מין ערבה כשירה ופיה דומה למגל אבל שאר ערבה פיה חלק: תניא ר' ישמעאל אומר פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד כפת כתי' ענף עץ עבות שלשה וערבי נחל שתים ואפי' שנים הדסים קטומים ואחד שאינו קטום רבי טרפון אומר אפי' שלשתן קטומים דלא בעי הדר בהדס ר"ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת א"ל ר"א יכול יהא אתרוג עמהן באגודה אחת אמרת וכי נאמר וכפות דניהוי משמע ו' מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי [עץ] הדר והלא לא נאמר אלא כפות משמע בפ"ע הן ולא עם אתרוג. וענף עץ מוסיף עליהן [וערבי נחל מוסיף עליהן] שנאמר בהן ו' לפיכך נאגדין עם הלולב. מניין שמעכבין זה את זה. אם חסר אחד מארבעתן אין השלשה מצוה ת"ל ולקחתם לכם שתהא קיחה תמה. שלימה: ור' ישמעאל דמכשיר שנים קטומין וחד מצריך שלם מה נפשך אי שלימים בעי נבעי נמי כולהו שלימים ואי לא בעי שלימים אפי' חד נמי לא ליבעי אמר ביראה א"ר אמי חזר בו ר' ישמעאל מתחילת דבריו ומכשיר [בחד] ומיהו הדר בעי. אר"י אמר שמואל הלכה כר"ט ואזדא שמואל לטעמיה דאמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואי לא דרישנא לכו כר"ט מ"ט אי משום דמיקל לדרוש להו כר"ע דמיקל טפי. תלתא קטימי שכיחי חד ולא קטום לא שכיח. פסק רבי' אליעזר בר נתן אי עביד נמי חד ולא קטום כר"ע כשר ואומר מורי רבי' אבי העזרי דנראין דבריו מדפריך לדרוש להו כר"ע ומשני חד ולא קטום לא שכיח הא שכיח שפיר דמי. לעיל תניא ד' מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן ותנן בפ' הקומץ רבה ד' מינין שבלולב מעכבין זה את זה וא"ר חנן בר רבא ל"ש אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין אע"ג (דשו') [דנטל]כל חד וחד לחודיה נפק ידי חובתיה דקיי"ל לולב א"צ אגד וכ"פ רבי' יצחק אלפס זצ"ל. השיב ה"ר יעקב דאורלינש זצ"ל דמי שאין לו אתרוג שיטול שאר מינין ויברך ביו"ט שני דשאר מינין לא מעכבי זה את זה אלא ביו"ט ראשון מידי דהוה אאתרוג חסר ואין נראה למורי רבי' אב"י העזרי דשאני התם דאע"ג דאתרוג חסר ארבעה מינין מיהא איכא. ואני המחבר נראה בעיני הלכה למעשה כדבריו שהרי דרשינן ולקחתם לכם לקיחה תמה [למעוטי אתרוג חסר ודדשינן נמי ולקחתם לקיחה תמה] לארבעת מינין שמעכבין זא"ז הלכך כי היכא דלקיחה תמה הפוסלת אתרוג חסר דוקא ביו"ט ראשון ה"נ לקיחה תמה המעכבת בד' מינין דוקא ביום ראשון וכן הלכה. הרי פסקנו דהלכה כר"ע דאי עביד חד ולא קטים כשר והוא [הדין] לערבה שדי בערבה אחת ודיו באתרוג ולולב והדס אחד וערבה אחת. וכמדומה אני שכך ראיתי בצרפת עושין אבל יש נוהגין שעושין ע"א פארות של ערבה כמנין לולב בגי' זהו ס"ח וג' כנגד אתרוג לולב והדס הרי ע"א כנגד סנהדרי גדולה וכן מנהג בישיבה ׃