מתני' ר' אליעזר אומר ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה. אם רוצח להתענות אין אנו זקוקים לו אלא אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה. חוץ מלילי יו"ט הראשון אם הוא רוצה להתענות שאינו רשאי להתענות. מ"ט דרבי אליעזר אמר קרא בסוכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן אמרי אדרבה כי דירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אף סוכה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל אי הכי אפי' לילי יו"ט הראשון נמי א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נאמר ט"ו בחג המצות ונאמר ט"ו בחג הסוכות מה להלן לילה הראשון חובה מיכן ואילך רשות [אף כאן לילה הראשון חובה מיכן ואילך רשות] והתם גופיה מנ"ל דכתיב בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. מהכא שמעינן דביו"ט לא הוי חובה דאי בעי לא אכיל כלל חוץ מלילי יו"ט הראשון ולפי זה אם טעה ולא הזכיר של יו"ט בברהמ"ז א"צ לחזור וההיא דפ' ג' שאכלו דמסיק שבתות וימים טובים דלא סגי דלא אכיל אם טעה חוזר לא מיתוקמא אלא בלילי יו"ט הראשון של פסח ובלילי יו"ט הראשון של חג וההיא דפ"ב דביצה ובפסחים פרק אילו דברים גבי יו"ט ר' יהושע אומר חלקיהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש אפשר בבישרא ובפירי דאין בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת יו"ט אבל ליל יו"ט הראשון של חג לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג המצות. ירושלמי חברייא בעו מה להלן עד שיכנס למצה בתאוה וכא עד שיכנס לסוכה בתאוה ר' זעירא בעי מה להלן עד שיאכל [כזית] מצה אף כאן עד שיאכל כזית דגן. אליבא דר' יוחנן משום דר"ש בן יהוצדק קמיבעיא להו דמפרשי טעמייהו דרבנן דילפי חמשה עשר מחג המצות. והואיל ולא איפשיטא אזלינן בה לחומרא וצריך ליכנס לסוכה בתאוה וצריך שיאכל כזית דגן: מתני' ועוד אר"א מי שלא אכל בלילי יו"ט הראשון משלים בלילי יו"ט האחרון וחכ"א אין לדבר תשלומין וע"ז נאמר מעוות לא יוכל לתקון וגו'. ופרכי' ודאר"א י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וכיון דביו"ט האחרון לאו בסוכה יתיב ואם ישב בה לשם מצוה. עובר הוא על בל תוסיף מאי השלמת סוכה הכא איכא אמר ביריא. שם חכם. א"ר אמי חזר בו ר"א אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה להתענו' יתענה חוץ מלילי יו"ט הראשון ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון אף ביו"ט האחרון משלים. במאי אילימא בריפת' כלומר שתאמר סעודת יו"ט האחרון שהוא סועד בלחם ולפתן לצורכי הסעודה יהיו תשלומין דראשון. סעודתא דיומי קאכיל ומאי היכר יש כאן שתבוא לשם ראשונה הלא דרכו לסעוד היום. משלים במיני תרגימא פירש"י לאחר שסילק סעודת יביאו לפניו פרפראות ומעדנים כגון פירות וכסנין וקפלוטאות מבושלין וכ"ש אם קבע סעודה שנייה בלחם ובשר: בפרק בתרא דיומא מייתי מתני' דלעיל דתנן מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל ולר"ג שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר ע"ע ומפרש רבא שרצו להחמיר דהוו להו פירי ופירי לא צריכי סוכה ומסיק נימא מסייע ליה ואם השלים במיני תרגימא יצא ואי ס"ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות אלא ש"מ דלא בעו סוכה וסייעתא לרבא ודחי' לעולם פירות בעו סוכה. ובאתרא דלא שכיחי פירות אי איכא מיני תרגימא נמי פירי נינהו וטעונים סוכה הלכך משלים בהו. מ"מ כך משמע דאין משלימין אלא בדבר הטעון סוכה הלכך רבא דסבר דפירי לא בעו סוכה אין לפרש פירות אלא מיני תרגימא הוי בשר ודגים ושאר דברים שמלפתים בהם את הפת וקיי"ל כרבא דפירי לא צריכי סוכה ומותר לאוכלם חוץ לסוכה אפי' אכילת קבע וע"ז סומכים העולם שאוכלין פירות חוץ לסוכה ושתיית מים מותר חוץ לסוכה דהיינו דלי של מים דר"ג שלא היה צריך לסוכה אלא שהחמיר על עצמו מידו שתיית קבע של יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות כך בלבד וכגון שלא אכל להם וליפתן אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתיה בלא אכילה או שמא פעמים אוכלין אגוזים ושאר פירות וקובעין עצמן לשתייה ואסור: