מתני' פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירס על גבי הקינוף פסולה אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המיטה פירש"י מפני הנשר שלא יהא עלין וקיסמין נושרין על שלחנו וסדין דבר המקבל טומאה הוא ופסול לסכך כדלקמן או שפירס ע"ג הקינוף כלומר אפילו לא פירסו מפני הנשר אלא לגוי [על] מיטתו: ע"ג הקינוף. שהן ד' קונדיסין לד' רגלי מיטתו גבוהין ומניח קלונסות מזה לזה על גביהן ופירס סדין עליהן והרחיקן מן הסיכוך דהשת' לא מסכך בדבר המקבל טומאה (מיפסלא) אע"ג דהשת' לאו לסכוכי שטוחה. פסולה משום דאינו יושב בסוכה דאורייתא דסדין הוי אוהל ומפסיק ביניהם אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המיטה שאינן אלא שנים והם יוצאים באמצע המיטה אחד למראשותה ואחד לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסי' סדין עליו והוא משפע ויורד לכאן ולכאן ומשום דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אהלא. אמר ר"ח ל"ש אלא מפני הנשר דשווייה סכך להגין הלכך מפסיל משום מקבל טומאה אבל לנאותה אין שם סכך עליה וכשיר' עכ"ל. וקשה לפירושו דלמה תיפסל מפני שמגין על האדם מן החמה ומן הקיסמין מ"ש מלנאותה ועוד מצינו לקמן בפ' הישן בר"י בר אילעי כשהגיע חמה למרגלותיו עמד ופירס עליה סדין ונראה לר"ת כמו שכתוב בתשובות הגאונים הא דקתני במשנת סוכה פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה סדין מפני הנשר פסולה היכא דחמתה מרובה מצילתה בלא סדין אבל אם צילתה מרובה מחמתה כשירה ואין הסדין פוסלתה והיינו כדפירש' לעיל דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דבלא פסול צלתה מרובה והכי מפרש רבינו תם מפני החמה שמייבש את הסכך ומתוך כך נעשית חמתה מרובה וכן תחתיה מפני הנשר שאם היו עליהם נושרין היתה חמתה מרובה והסדין מונען מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידו צילתה מרובה פסולה והכי מיפרשא מילתא דרב חסדא לא שנו אלא מפני הנשר כדפריש' אבל לנאותה שאינו דואג לנשר שתהא חמתה מרובה כגון שהסכך עב ומרובה שאז אינו פורס אלא לנאותה כשירה ולא כמו שפירש רבי' שלמה מפני הנשר שלא יקלקל סעודתו: סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמים שארוג מעשה אורג ובסדינין המצוירין ותלה בה אגוזין אפרסקין שקדים רמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבולין יינו' ושמנים נתונות בכוסות של זכוכית לנוי. וסלתות אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון ואם התנה עליהן הכל לפי תנאו. וכגון דאמר איני בודל מהן כל בין השמשות [של יו"ט ראשון] דלא חלה קדושה הכי מוקי לה בביצה בפרק המביא ותנאה אחרינא לא מהניא בהו אע"ג דמוקי ליה תלמודא דתלאן מן הצד היינו כי היכי דלא תיהוי סייעתא לרב חסדא אבל אנן בקיאין דקיי"ל כר"ח אפי' תלאן סמוך לסכך למעלה דכל לנאותה אין שם סכך עליה וכשירה: איתמר נויי סוכה אין ממעטין בסוכה. קרמין הפרוסין למעלה לנוי אין ממעטין בגובהה למעלה מעשרים להכשיר דלאו מין סכיכה נינהו דאי סכך הוו הוה מיפסלא משום מקבל טומאה ולא לפוסלה משום פחותה מעשרה. אמר רב אשי ומן הצד ממעטין לה משיעור שבעה טפחים ומשהו דהא אינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו. ואם נישורו בגדיו במים מותר לשוטחן למעלה על גבי הסוכה כדי לנגבן וכשינגבו יסירם מיד כעובדא דמנימין עבדיה דרב אשי דאיטמישא כותנתיה במיא פירוש נישורה במים א"ל רב אשי דלייה כי היכי דלא נימרו קמסכך בדבר המקבל טומאה א"ל הא קא חזו לה דרטיבא. שהיא לחה ומוכחא מילתא דלנגבה שטוחה ולא לסכך. א"ל לכי יבישה קאמינא לך דתשקלה: איתמר נויי סוכה. סדינין הפרוסין תחת הסכך לנוי. המופלגין ממנה ד"ט רב נחמן אמר כשירה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה משום אוהל מפסיק ואשתכח דלא גני בסוכה ולר"נ [כיון] דלנוי יהבינהו בטלה לגבם: אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאינו גבוה עשרה טפחים דבציר מעשרה לאו אוהל היא ל"א אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג אע"פ שגבוה עשרה טפחים ולא אסור לישן בכילת חתנים בסוכה עד שיהיה לה גג טפח וגבוה עשרה והכי קיי"ל כשמואל דאם יש לה גג טפח וגבוהה י"ט שאסור לישן בה והא דדרש רבה בר רב הונא מותר לישן בה בכילת חתנים (לפי שאין) [אע"פ שיש] לה גג אע"פ שגבוהה י"ט לית הילכתא כותיה כההיא דשלהי פרקין דאביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג טפח דזה לא חשיב אוהל להפסיק ופסק רבי' יצחק אלפס דהלכה כרב יוסף ושמעינן מינה שמותר לישן בכילת חתנים בסוכה שאין לה גג דכיון שאין לה גג לא הויא כסוכה בתוך סוכה וש"מ דכילה (יש) [שיש] לה גג (ואסור) [אסור] לישן בה כסוכה בתוך סוכה עכ"ל והכי אמרי' לקמן בפ' הישן רב שרא ליה לרב אדא (בר אחא) [ברדלא] למגני בכילתא בסוכה משום בקי ופירש"י אע"פ שיש לה גג וגבוהה עשרה והרי הוא כאילו חוץ לסוכה וכן פסק ר' יצחק בר שמואל דליתא לדרבה בר רב הונא: