בסדר רב עמרם כתב מנהג בשתי ישיבות לומר בערבית ושחרי' ומנחה אתה מבין ואתה יודע ועל חטא הבא באל"ף בי"ת ובמוסף אין אומר אתה מבין אלא אתה יודע ועל חטא הבא בסי' אר"ש דח"ג ובקלוניא ערבית ושחרית ומנחה נוהגין לומר אתה מבין אבל במגנצא א"א אתה מבין אלא בערבית וגם א"מ אומרים במוסף ומה שנוהגין לומר אבינו מלכנו מפני שבזו התפילה נענה ר' עקיבה כדאמר במסכת תענית ס"פ סדר תעניות אלו מעשה בר"א שירד לפני התיבה אמר כ"ד ברכות ולא נענה ירד אחריו ר"ע ואמר א"מ חטאנו לפניך א"מ אין לנו מלך אלא אתה ונענה וירדו גשמים והוו [מרננו] רבנן יצתה ב"ק ואמרה לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו. והעם הוסיפו כמו כן על שבע ענייות דמתני' דפ' סדר תעני': וה"ר שמואל החסיד זצ"ל היה אומר אבי"נו מלכ"נו חטא"נו לפני"ך עולה בגי' רב"י עקיב"ה (הו"א) יס"דו (וחד חסר הקריאה) ובערב שבת במנחה ובשבת לא אמרי' ליה זולתי ביוה"כ שחל להיות בשבת וי"א בשם רגמ"ה שיש לאומרו אפילו בשבת שבין ר"ה ליום הכפורים ויש שאומר משמו שרק בערב שבת במנחה יש לאמרו ולא בשבת והעם לא נהגו כן. כתב בסדר רב עמרם א"צ לומר (ערבית) [עבודת] יום הכפורים פי' כגון אתה כוננת ואמיץ כח ושאר הסדרים של עבודת כהן גדול לא בתפילת יוצר ולא בתפילת המנחה. שלא היתה עבודתו של כה"ג אלא במוספין שכן מצינו בתשובות ושאילות. ששאלתם על דבר סדר עבודתו של כהן גדול ביוה"כ שנהגו מקצת העם לאומרו בג' תפילות ויש ביניהם איש שהוא מוחה בידם שלא לאומרו כמו שקיבל מרבותיו. נראין הדברים כמו שמקובל שכמו שלא נזכיר קרבן מוסף אלא בתפילה אחת כך אין להזכיר סדר עבודה אלא באותה תפילה וכן [נהגו] אבותינו מימות הראשוני' וכן אנו נוהגי'. ותו אשכחן בתשובות הגאוני' ומנהג של ישיבו' בשחרית אומר ז' ויעבור ובמוסף ז' ובמנחה ששה ובנעילה ג' וא"א סדר עבודתו של כ"ג אלא במוספין כי היכי דלא אמרו מלכיות זכרונות ושופרות אלא במוספין וכן כל תפילת המוספין דירחי שתא ובשבתא וחגיא לא אמרי' אלא בתפילה אחת. הלכך לא איבעיא לן למימר סדר עבודה אלא במוספין ואי אמרת אמאי קא עביד פייט בצלותא דצפרא אתה כוננת ובצלותא דמוסף אזכיר סלה ובצלותא דמנחה אספר גדולות וקעביד בכל תפילה ותפילה קדושה רבא בצלותא דצפרא ודמוסף ודמנחה פעמים באהבה ולהיות לכם אנן לא אמרי' פעמים ולהיות לכם אלא במוספין ובנעילה משום תקנתא דרבנן ממעשה דאתעביד להו ואי אמרת אמאי עביד פייט סדרים וקדושה רבא בכל קרובה וקרובה אלא כל קרובה נעשית משום ענינו של יום ואגב עבודות לפיכך תקנו חכמים במקום סדר עבודה הכתוב בתפילת שחרית ו' ויעבור ולא לומר עבודה כלל ובתפילת המוספין לומר סדר עבודה וז' ויעבור ובתפילת המנחה במקום אותו הסדר ו' ויעבור ולא לומר סדר כלל וכן מנהג בשתי ישיבות וכן פעמים באהבה ולהיות לכם אע"פ שחרזם הפייט כל תפילה ותפילה. אין ראוי לומר אלא במוסף ובנעילה וכמו כן הסדרים אע"פ שחרזם הפייט בכל תפילה ותפילה אין ראוי לאומרו אלא במוסף וכן הלכה עכ"ל הגאון. ומ"ש שלא היתה עבודתו של כה"ג אלא במוספים לאו דוקא שהרי כל עבוד' יוה"כ אינה כשיר' אלא בו [אלא] עיקר עבודו' קאמר ומורי ר' אבי העזרי כתב שיש קבל' בידו לומר בשחרית י"ג ויעבור כנגד י"ג מדות ואמרי' בפרקי דר' אליעזר כשש"צ מתפלל ביוה"כ צריך שיעמוד אחד מימינו ואחד משמאלו כדכתיב אהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה. בפרק אמר להם הממונה ת"ר כיצד מתודה אומר עויתי פשעתי חטאתי וכן בשעיר המשתלח הוא אומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם וכן במשה הוא אומר נושא עון ופשע וחטאה דברי ר"מ וחכמים אומרים עונות אילו זדונות ונן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה הפשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי ואומר אז תפשע לבנה בעת ההיא. חטאים אלו השגגות וכה"א נפש כי תחטא בשגגה אחר שהתודה על הזדונות חוזר ומתודה על השגגות אלא אומר חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וכן בשלמה הוא אומר חטאתי העויתי והרשעתי וכן בדניאל הוא אומר חטאנו העוינו והרשענו אלא מה שכתוב נושא עון ופשע וחטאה אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בשעה שישראל חוטאין ועושין תשובה עשה להן זדונות כשגגות אמר רבה בר שמואל א"ר הלכה כדברי חכמי' פשיטא מהו דתימא מסתבר טעמיה דר"מ דקא מסייע ליה קראי קמ"ל. ההוא דנחית קמיה דר' אנא עבד כר"מ א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ [א"ל כר"מ] סביר' לי כדכתיב בספר תורת משה. בתשובות הגאונים וה"ג ורבי' יצחק בר' אשר ופר"ח ור"א בר' נתן ז"ל כולם פסקו דהלכה כחכמים: ת"ר וכפר. מה שכתוב כפר וכפר בעדו " בכפרת דברים הכתוב מדבר פי' וידוי או אינו לכפרת דברים [אלא כפרת דמים] נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בשעיר המשתלח כפרה יעמד חי לפני ה' לכפר עליו מה להלן כפרת דברים אף כאן נמי כפרת דברים ואם נפשך לומר הרי הוא אומר והקריב וכפר ועדיין לא נשחט הפר ומנין שבאנא יהיה וידוי זה נאמר כאן כפרה ונאמר בחורב כפרה במעשה העגל נאמר אולי אכפרה בעד חטאתכם מה להלן באנא דכתיב אנא חטא העם הזה אף כאן באנא ומנין שבשם נאמר כאן כפרה ונאמר בעגלה ערופה כפרה מה להלן בשם (כפרה) דכתיב כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' אף כאן נמי בשם ובמתני' גרסי' בתרווייהו אנא השם בוידוי ובכפרה וכן כתוב והתודה עליו זה וידוי דברים כיצד היה מתודה אנא השם חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל אנא השם כפר נא וכו' ובספר אחד נמצא הראשון אנא השם והשני אנא בשם ותניא נמי הכי בתוספתא דיומא פ"ב דתרוייהו אנא השם ובפרק אמר להם הממונה בירושלמי א"ר חגי בראשונה הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר אנא בשם בפר"ח כתב לא משגחינן בר' חגי כלפי מתני'. וג"כ ראיתי בירושלמי כלשון הזה ועוד י"ל כיון דבתוספתא אין אנא השם בתחילה כלל בא ר' חגי לומר בתלמוד ירושלמי שבראשונה ובשנייה מזכיר אנא השם והרואה טעה עכ"ל ובירושלמי שלפני כתב כך וקיימא כמתני' ולא כמתני' דלגבי ר' דמר במתני' בתרויהון הוא אומר אנא השם ולא משגחינן בר' חגי דאמר במתני' בראשונה הוא אומר אנא השם ובשנייה אנא בשם דקאמרי' רבי לא שנאה במשנתינו ר' חגיא מנא לו. ועוד י"ל כיון שאין בתוספתא אנא השם בתחילה כלל בא ר' חגי לומר בראשון ובשניה מזכיר ובשניה' הוא אומר אנא השם עכ"ל ירושלמי שלפני וא"י אם הוא לשון ירושלמי או לשון פר"ח שנכתב בו. ובסדר ר' שלמה הבבלי יסד שניהן אנא השם ובסדר אתה כוננתה יש בראשונה אנא השם ובשנייה אנא בשם ונראה למורי רבי' אבי העזרי שכיון שר' חגי פי' בירושלמי דבראשונה אנא השם ובשניה אנא בשם דהכי עבדינן דאמוראי בקיאי בגיר' המשניות טפי מינן סבורני דאנא השם היה אומר בראשונה ובשניה אנא בשם אלא שהמשנה נכתבה בלשון נעלם. ירושלמי עשרה פעמים היה מזכיר את השם כהן גדול באותו היום ששה בפר ושלשה בשעיר ואחד בגורלות ותנן כשהיה מסיים הוידוי היה אומר ככתוב בתורת משה עבדך כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם לפני ה' תטהרו והם עונין אחריו בשכמל"ו. תניא ר' אומר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו א"ל משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו של הקב"ה אתם הבו גודל לאלהינו חנניא בן אחי ר' יהושע אומר זכר צדיק לברכה א"ל נביא לישראל בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים אתם תנו ברכה וזהו שיסד הפייט והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד מפורש יוצא מפי כה"ג בקדושה ובטהרה היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו ומה שיסד היו כורעים ומשתחוים ונופלי' על פניהם שכך כתב בספר של קדושות כשמסר ר' נחוניא בן הקנה את השם לתלמידיו צוה להם לכרוע ולפול על פניהם וכן אנו נוהגים לזכר ולדוגמא. ואמר בירושלמי דפרקין הקרובים היו נופלים על פניהם והרחוקים היו אומרים בשכמל"ו אילו ואלו לא היו זזים משם עד שהיה מתעלם מהן זה שמי לעלם זה שמי להתעלם בראשונה היו אומרים בקול רם משנתרבו הפריצים היה אומר בקול נמוך א"ר טרפון עומד הייתי אצל אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כה"ג ושמעתיו מבליע בנעימת הכהנים. ויסד הפייט ואמר ואף הוא היה מתכוין לגמור את השם כנגד המברכים שהיה מאריך את השם בנעימת קול עד שהיו גומרין בשכמל"ו ואז מסיים תטהרו ובגמ' דידן ליתא וכן היה עושה בכל הוידוים שהיה מזכיר את השם. ואחרי שגומר תפלת המוסף פותח באשרי יושבי כדי להפסיק בין תפילת המוסף לתפיל' המנחה כך כתוב בסדר רב עמרם ואין אנו עושין כן כדי למהר שלא יעבור זמן תפילת מנחה אלא אנו פותחין באשרי אחר תפילת המנחה. ומפיק ס"ת וקורין באחרי מות פרשת עריות מ"ט כדי שיכופו לבם בתשובה דנפיש יצרא דעריות והכל רצים אחריהם וכ"כ רב עמרם וקורין שלשה והשלישי הוא המפטיר כמו בכל תעניות ואינו אומר קדיש. ומפטיר ביונה בן אמיתי שהוא מענין תשובה. ואומר צור כל העולמים כו' ואומר על התורה ועל העבודה וחותם מקדש ישראל ויוה"כ כמו בתפלת יוצר ואם חל להיות בשבת מזכיר של שבת נמי בהפטרה דיוצר ודמנחה עם יוה"כ בחתימה וכן נמי כתב רב עמרם ורבי' יצחק בר אשר ורבי' שמואל בר נטרונאי ומורי רבי' אבי העזרי וכן ניהג רבי' יואל אביו הלוי דכה"ג אמרי' פ' במה מדליקין יום הוא שנתחייב בד' תפלות הלכך ה"נ כמפטיר דיוצר וסדר ברכותיו כד דמנחתא ולא דמי לשאר תעניות של כל ימות השנה דמסיימין במגן דוד דהא עדיף דאפי' לא היה יוה"כ היה מפטיר במנחה מכח שהוא יום תענית כ"ש הכא ואפי' שבת מזכיר כדפרי'. ומתפלל המנחה ומתודה כמו בתפלת יוצר ואומר אבינו מלכנו ומסיים. וביוצר ובמוסף ובנעילה כהנים נושאין את כפיהם אבל במנחה לא. ופותח באשרי ובל"ג ומתפלל תפילת נעילה ואומר וחתמנו בספר חיים טובים וכן במחיה וחותם יצוריו לחיים טובים ומזכיר חתימה במקום כתיבה בכ"מ וגם בהודאה ובעושה השלום ואומר מה נאמר לפניך יושב מרום וכו' ואתה נותן יד לפושעים וכו' אתה הבדלת אנוש מראש וכו' ותתן לנו ה' אלקינו את יום הכפורים הזה וכו' וחותם כמו בערבית ביוצר מנחה ומוסף ואינו אומר ש"ץ אבינו מלכנו ומסיים ואומר קדיש ותוקעין רק תקיעה אחת זכר ליובל והעברת שופר וגו' ובסד' רב עמרם וגם בתשובות רב פלטוי גאון כתב ותוקעין בשופר תקיעה ג' שברים תרועה תקיעה וסימן קשר"ק וכן מנהג שתי ישיבות ואומר מורי רבי' אבי העזרי שסברת הגאון משום דאמר שוה היובל לר"ה לברכות ולתקיעות מ"מ כולי האי כתקנת ר' אבהו לא עבדינן ושאלו מקמי' רבי' יצחק בר יהודא זצ"ל מפני מה תוקעין קודם שמבדילין והלא אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל והשיב ודאי מלאכה אסור אבל תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה ולא אחמור בה כולי האי כיון שעבר היום ואפי' בר"ה שחל להיות בשבת אינה אסורה אלא משום שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי לתקוע והכא דליכא אלא חדא תקיעה כניהוגינו ליכא למיחש להא. ומתפללי' תפלת ערבי' ומברך על המאור ועל הבשמים כמנהג רגמ"ה ולמאור נוטל אור ששבת כדפרי' בסוף הלכות מוצ"ש ואם חל בשבת אומר. פסוקי ויתן לך ואותו הפיוט במוצאי יום מנוחה איתקן כדי לאומרו במוצאי יוה"כ בביהכ"נ בקול רם ובפרגא ניתקן וכן היו נוהגים בפרגא לאומרו במוצאי יוה"כ בביהכ"נ בקול רם. אמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית רב לטעמיה דאמר צלותא יתירתא [היא וכו'] והא"ר תפלת ערבית רשות לדברי האומר חובה קאמר משמע הא למ"ד רשות אפי' לפטור א"צ א"כ לדידן דקיי"ל תפ"ע רשות אפי' לפטור א"צ מידו כיון שנהגו בה נעשית עלינו חובה כדפרי' בפ' תפלת השחר ואנו מתפללין י"ח ברכות שלימות כר"ח בן גמליאל שאמר משום אבותיו מפני שצריך הבדלה בחונן הדעת ואינה לדרב דאמר נעילה פוטרתה דאמר בירושלמי פ' תפלת השחר מהו' שתפטר של ערב ר' בא ורב הונא בשם רב נעילה פוטרת של ערב א"ל ר' בא לרב הונא היאך מזכיר הוא של הבדלה א"ר יונה לר' בא היאך יהיו ז' פוטרת י"ח א"ל ולא כבר דאתתבת א"ל ובדיל דאתתבת איבטיל א"ר יוסי מה דאקשי ר' בא קשי יאות מה דאקשי ר"י לא קשי יאות קל הקילו עליו משום תעניתו שיהיו [ז'] פוטרות י"ח ר' בא בר ממל אמר לחברייא מרי מן כולהון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב א"ר יוסי בר בון ותני ר"ח וכן בכל יום אדם מתפלל י"ח במוצאי שבת ובמוצאי יוה"כ ובמוצאי ת"צ. ואותם בנ"א שנוהגי' לעשות שני יום הכפורים אם לא שראיתי מורי ה"ר יהודה חסיד ומורי רבי' אבי העזרי שהיו עושי' שני יוה"כ הייתי אומר לא טוב עושים שאני אומר שאין לעשות כלל מפני הסכנה. בירושלמי דחלה פרק קמא תמן חששין לצומא רבא תרין יומין א"ל רב חסדא למה אתם מכניסים עצמיכם לספק זה המרובה חזקה שאין ב"ד מתעצלין בו אבוי דרב שמואל בר רב יצחק חש על גרמיה וצם תרין צומין ופסק כריכיה ודמך. פי' א"ל ר"ח למה אתם מכניסים עצמיכם לספק נפשות גדול זה חזקה שאם היו צריכין לעשות שני יוה"כ לא היו ב"ד מתעצלין מלתקן ומביא מעשה שיש בו סכנת נפשות העושה כן דאבוי דשמואל עשה כן ומת הלכך אין לעשות כן הלכך העושה כן הואיל וראיתי רבותי שעושין לא אמחה בידו ואם בא לימלך אדם כי אני אומר שלא לעשות:
סליקו להו הלכות יוה"כ