אמר רבא בלע מצה יצא פירש רשב"ם בלע מצה ולא לעסה יצא שהרי קיים בערב תאכלו מצות שהרי אכילה היא ומיהו לכתחילה טעם מצה בעינן. בלע מרור לא יצא דבעינן טעם מרור וליכא דמשו"ה קפיד רחמנא בדבר מר כדי למרר פיו של אוכל זכר לוימררו את חייהם וכ"כ בכל הספרים ובפר"ח. ורבי' פירש בלע מרור יצא. א"א שלא יהא בו טעם מרור. בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא ־ בלע מצה ומרור ולא אכל עדיין לא מזה ולא מזה ידי מצה יצא שאינה צריכה טעם ידי מרור לא יצא הואיל ולא לעסו. ואכל מצה עמו אין לו שום טעם. ולפי' הכתוב בספרים צריך לפרש בלע מצה ומרור ידי מצה מיהא יצא דלא תימא דאף ידי מצה לא יצא דאיכא תרתי לגריעותא שלא טעם טעם מצה וגם לא נגע בגרונו. כרכן בסיב ובלע אף ידי מצה לא יצא. כרכן שתיהן יחד בסיב הגדל סביב הדקל לא יצא שהרי לא (משש) [הי' ממש] בפיו לא זה ולא זה וכזורק אבן לחמת דמי עד כאן לשונו: