מותר לאפות מצה של מצוה קודם י"ד
ס"פ ערבי פסחים אמר רבא אכל מצה אחר חצות לראב"ע לא יצא ידי חובתו פשיטא כיון דאיתקש לפסח כפסח דמי וכו' וכתב רש"י (משום) שאין לאפות מצה של מצוה בי"ד קודם חצות כשם שאין שוחטין את הפסח קודם חצות מדאתקש מצה לפסח ולטעמיה דרש"י אפי' בדיעבד אם אפה קודם הפסח פסולה אותה מצה לצאת בה י"ח מצה של מצוה מידי דהוה אפסח שנשחט קודם חצות שפסול וליתא דתניא בהדיא בתוספתא דפסחים ספ"ק יוצאין במצה ישנה ובלבד שעשאה מתחילה לשם פסח. ומצאתי בירושלמי פ' כל שעה גמ' אלו דברים שאדם יוצא בהם י"ח בפסח דמסיק מצה הישנה תפלגתה דב"ש ודב"ה א"ר (יודה) [יוסה] ד"ה היא מכיון שלא עשאה לשם פסח דברי הכל היא דבר בריא כמי שלא דקדק בה. משמע אבל אם דקדק בה ועשאה לשם פסח ד"ה שיוצא בה. ואהקישא דכתב רש"י קשי לי א"כ תדחה אפיית מצה את שבת דהא אין היקש למחצה אלא ודאי לא נתקש אלא לענין אכילה ולא לענין אפיה. וכן ראיתי את מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל שהורה והתיר לאפות מצה של פסח קודם י"ד ואמר שדן להיתר לפני רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דתנן בפ' כל שעה חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמו אינו יוצא בהם. למכור בשוק יוצא בהן ופירש רבא בגמ' דכל לשוק אימלוכי מימלך אי מיזדבנא מזדבנא ואי לא איפוק ביה אנא ואע"ג דחלות הללו ע"כ בי"ג נאפו כדאמרי' בפ"ק דאין מביאין תודה בי"ד מפני חמץ שבה וכ"כ ה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל משם להתירא וכן ההיא דתניא בתוספתא דפסחים פ"ג בצק שבסדקי [עריבה]. י"ד שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מע"ש אומר אני דהיינו מצה של מצוה דחייש תנא שאם יאפה במוצ"ש דילמא מימשיך ומתעכב מלאכול עד לאחר חצות ולא נפיק י"ח ולא מסתבר לי למימר דאופה לו מצה שיאכל למחר שהרי ביער כבר כל חמצו כדקתני מבערין את הכל מלפני השבת. שהרי פ' אלו עוברין פידש ה"ר יהודה בר נתן שמשייר כדי אכילתו לשבת. ושמעתי טעם לדבר שאופין מצות של מצוה בליל שני משום דאמרי' בפ' ע"פ האי מרור צריך לשקועיה משום קפא פי' ארס של חזרת ורבי' חננאל פירש קפא תולעת ואמרי' לקמן בההיא שמעתא קפא דכולהי חמימי פירוש ארס של כל ירקות חמין רפואה להן לכך אופין בליל שני כדי שיהו מצות חמות ויבטלו קפא של מרור ׃