מצה של מצוה מותר לתבלה בפלפלין ובכל מיני תבלין
תניא בתוספתא ספ"ק דפסחים יוצאין במצה המתובלת בין שתיבלה באילפס בין שתיבלה בקדירות ואמרי' בפ' הקומץ רבה במנחות גמ' שתי מנחות שלא נקמצי תיבלה בקצח בשומשמין ובכל מיני תבלין כשירה מצה היא אלא שנקראת מצה מתובלת ומעיקרא הוה בעי למימר אע"ג דאפיש לה תבלין טפי ממצה ובמצת פסח של מצוה איירי ואמרי' בירושלמי פרק כל שעה יוצאין במצה מתובלת אע"פ שאין בה טעם דגן והוא שיהא רובה דגן סברין מימר המתובלת במשקין נימר מתובלת שומשין מתובלת אגוזין ויידא אמרה דא יכול שאינו יוצא ידי חובתו אלא בפת (חררה) [הדראה] מנין אפילו כמצות שלמה ת"ל מצות ריבה א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט (לסוסרין) [לסורסין] ולחלת המשרת ולאשישה. ואע"ג דמתובלת היא לא מקריא מצה עשירה אא"כ לשה ביין שמן ודבש שאז אינו יוצא בה משום מצת מצוה בליל יו"ט הראשון כדת"ר יכול יצא אדם י"ח במעשר שני בירושלים כו' עד א"כ מה ת"ל לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין שמן ודבש וכדאמר להו ריב"ל לבניה יומא קמא לא תלושו לי בחלבא מיכן ואילך לושו לי בחלבא ולישנא אחרינ' אמר להו לא תלושו לי יומא קמא בדובשא מיכן ואילך לושו לי בדובשא: