והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג לה'
בחגיגת חמשה עשר הכתו' מדב' דעיקר מצותו ביו"ט ראשון דכתי' וחגות' אותו חג לה' יו"ט ראשון במשמע וכדתניא פ"ק דחגיגה וחגותם אותו חג לה' יכול יהא חוגג והולך כל שבעה ת"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה א"כ למה נאמר שבעה לתשלומין ואיתמר מאי תשלומין ר' יוחנן אמר תשלומין דראשון ור' הושעיא אמר תשלומין זה לזה והתם מפרש מאי בינייהו ותנן פר' קמא דחגיגה וחגיגת יו"ט הראשון של פסח בש"א מן החולין ובה"א מן המעשר ופרכי' בגמ' ואמאי דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין פי' כדתנן פ' התודה במנחות ואמר עולא בטופל פי' מחבר מעשר עם החולין ומביאו ואמר חזקיה טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות פי' אם יש אוכלין הרבה ואינו סיפוק בבהמה אחת מביא בהמה אחת לחגיגה מן החולין והשאר מן המעשר ואע"פ שכולן הבאות ביום ראשון שם חגיגה עליחן כבר יצא ידי חובתו בראשונה מן החולין. ואין טופלין מעות למעות. ליקח בהמה גדולה. ור' יוחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה לר' יוחנן עדיף ליה טפי כשהחולין מעורבין עם כל אכילותיו תניא כותיה דחזקיה מיסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ולקמן מפר' מיסת לשון חולין תניא כותיה דר' יוחנן ועשית חג שבועות לה' אלהיך מיסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומנין שאם רצה לערב מערב ת"ל כאשר יברכך ה' אלקיך פי' מערב אין לשון זה נופל אלא במעות שעירב מעות חולין עם מעות מעשר וקנה בהם בהמה דשתי בהמות זו נכרת לעצמה וזו נכרת לעצמה. ולקמן גמ' מי שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטים סבר רב חסדא כר' יוחנן דטופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה ורב ששת סבר דאף טופלין בהמה לבהמה. מעתה ליתא לדחזקיה שהרי ר' יוחנן ורב חסדא ורב ששת כולהו ס"ל טופלין מעות למעות. אבל בהמה לבהמה חזקיה ורב ששת סברי דטופלין בהמה לבהמה ורבי יוחנן ורב חסדא (דטופלין) [דאין טופלין] והלכה כחזקיה שהרי רבי יוחנן הוה תלמיד כלפי חזקיה ואי משום דרב חסרא קאי כרבי יוחנן הרי רב ששת דקאי כחזקיה דקאמר טופלין בהמה לבהמה. מעתה קיי"ל כרב ששת דטופלין בין מעות למעות בין בהמה לבהמה ודוקא בחגיגה ושלמים שרו ב"ה להיות טופל אבל בעולה לא כדאמרי' התם לעיל ועולת ראיה באה אפי' ביו"ט וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין ופירש רש"י דהתם לא מצי ב"ה לאפלוגי ולומר טופל מעות מעשר עליהם דכי אשתראי טפילה בחגיגה היא דאשתראי דגבי שלמים יש לך אדם שיש לו אוכלין מרובין ונכסים מועטים וא"א לו להביא כולו מן החולין אבל עולה למה לו טפילה יביא במעה כסף. וצ"ע הא דילפינן הכא ממיסת דדבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין דאתיא דלא כר"א ודלא כר' עקיבה שלהי פ' התודה במנחות ומוכח פ' אלו דברים דהגיגת ט"ו לא דחיא שבת דא"ר אילעא [משום ר' יהודה] בר ספרא דא"ק וחגותם אותו חג לה' ז' ימים שבעה שמונה הוו מיכן לחגיגה שאינה דוחה את השבת:
Loading...
Volume II, Siman 235
1
Loading...